ע"פ 1081/01 אחים סגל אופטו ליין בע"מ נ. OAKIEY INC

1.רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר החליט לדחות הודעה שניתנה על ידי המערערת בתשובה לבקשה לביטול סימן מסחר רשום שהוגש באיחור זמן. בערעור שלפנינו משיגה המערערת על ההחלטה. בפתח הדיון טענה המשיבה שבהיות ההחלטה החלטת ביניים שאינה מסיימת את הדיון, אין הדין מקנה זכות ערעור עליה; אכן, אין היא חולקת על כך שהמערערת תוכל להשיג על ההחלטה בגדר הערעור על החלטתו הסופית של הרשם, כאשר תנתן.

2.אין חולקים על כך שבקשת הביטול הוגשה בגדר סעיף 38 לפקודת סימני מסחר (נוסח חדש), תשל"ב1972- (להלן - הפקודה). בסעיף 38(ב) נאמר:

"הרשם רשאי, בכל שלב של ההליכים להפנות את הבקשה לבית המשפט העליון; ורשאי הוא, לאחר שמיעת בעלי הדין, להחליט בעניין שביניהם בכפוף לערעור לפני בית המשפט העליון".

לפי תקנה 71א לתקנות סימני המסחר, 1940, אם לא מסר בעל סימן מסחר הודעה בתשובה לבקשת ביטול סימן המסחר תוך שלושה חודשים מיום קבלת הבקשה במשרדו של הרשם, יודיע הרשם על כך למבקש, והמבקש יגיש ראיותיו לעניין זה תוך חודשיים מיום ההודעה. במקרה שלפנינו החליט הרשם לדחות את ההודעה שהוגשה לו באיחור זמן, כפי שכבר צויין לעיל.

3.השאלה שמתעוררת לפנינו היא מהו ה"עניין שביניהם" הנזכר בסעיף 38(ב) לפקודה; האם מדובר בהחלטה הסופית של הרשם או גם בהחלטת ביניים? הדיבור ה"עניין שביניהם" הוא לכאורה דיבור נייטראלי, אך יש לציין שלפחות במקרה אחד שבו ניתנה החלטת הרשם לערעור לפני בית המשפט העליון, צויין במפורש מה טיבה של ההחלטה שעליה ניתנה זכות הערעור: סעיף 42 לפקודה. עוד יש לציין שהפקודה איננה מכירה באפשרות של הגשת ערעור על החלטה כלשהי של הרשם ברשות; לפיכך הברירה היא אך בין הגשת ערעור בזכות על החלטת ביניים או ערעור בזכות אך על ההחלטה הסופית של הרשם.

4.שאלות מהסוג הנדון התעוררו כמה פעמים בפסיקתו של בית המשפט העליון, במקרים שבהם נקבע בהוראות חיקוק שונות ערעור על "החלטה". כך, למשל, נקבע בר"ע 587/82 פד"י לח(4) 287 כי ערעור על "החלטה" של המפקח על רישום המקרקעין, שהיא החלטת ביניים, מוגש לבית המשפט המחוזי בזכות; מנגד נקבע בע"א 4843/91 פד"י מו(1) 876, לענין סעיף 39 לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח1988-, שה"החלטה" שבה מדובר היא אך ההחלטה הסופית של בית הדין ולא החלטת ביניים. באותה רוח נקבע גם ברע"א 3959/97 תק-על 97(3), 32, שזכות הערעור על "החלטתה" של ועדת ערר לפי סעיף 90 לחוק מס שבח מקרקעין, תשכ"ג1963- היא אך על החלטתה הסופית של ועדת הערר.

5.כמו שנאמר לעיל, נראה לנו הטקסט של סעיף 38(ב) לפקודה ניטראלי. הדיבור "עניין שביניהם" אינו אלא תרגום הדיבור “the question between them” בסעיף 25(2) לנוסח המקורי של הפקודה; וגם נוסח זה אינו מאיר את עינינו מהו מושאה של זכות הערעור. על יסוד שיקולים כלליים אנו סבורים שהאמור בסעיף 38(ב) לפקודה מתייחס אך להחלטתו הסופית של הרשם. כמו בשני המקרים

האחרונים שצוטטו לעיל נראה לנו שהשיקולים הכרוכים בשמיעה רצופה ומהירה של ההליכים לפני הרשם מצדיקים שלא תהיה קיימת זכות ערעור על כל החלטה טריויאלית של הרשם, וראוי הוא שהשגותיהם של בעלי הדין על החלטותיו תוגשנה אך כנגד ערעור על החלטתו הסופית.

מטעמים אלה הגענו לכלל מסקנה שאין למערער זכות ערעור על החלטת הביניים של הרשם, ומן הטעם הזה דין הערעור שהוגש לפנינו להדחות ללא צורך לדון בו לגופו.

המערערת תשלם למשיב שכר טרחת עו"ד 10,000.- ש"ח.