ע"פ 1081/06 ז'אן ערן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בחודש נובמבר 2004 היה המערער מצווה לשהות במעצר בית בדירת אמו. בתאריך 4.11.04, בשעת לילה מאוחרת, הפר המערער את הצו, ובסמוך לכך הזמין משלוח פיצה. משהגיע השליח עם המשלוח המבוקש, דרש ממנו המערער למסור לו את הכסף שהיה ברשותו, אולם השליח החל נמלט באמצעות הקטנוע עליו רכב. אולם, המערער לא הרפה ממנו, ולאחר שדלק אחריו והדביקו, הוא דקר אותו בחפץ חד. כתוצאה מהדקירה נגרמו לשליח שני קרעים בטחול, קרע בסרעפת וקרע בריאה השמאלית.

במהלך משפטו כפר המערער בעובדות שיוחסו לו, וטען כי בעת האירוע שהה בבית אמו כמתחייב ממעצר הבית בו היה נתון. את הגרסה הזו דחה בית המשפט המחוזי, ובעקבות

כך הרשיע את המערער בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, וניסיון שוד, לפי סעיפים 329(1)(1) ו-403 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, נדון המערער לשש שנות מאסר, שנתיים מאסר על-תנאי, קנס בסך 500 ש"ח, והוא חויב לפצות את הקורבן בסכום של 10,000 ש"ח.

הערעור שבפנינו הופנה במקורו גם כנגד הכרעת הדין, אולם בחודש סיוון התשס"ז (מאי 2007) חזר בו המערער מהשגותיו כנגד ההרשעה, ולפיכך, מופנה הערעור עתה כנגד העונש בלבד. מתסקיר שהניח בפנינו שרות המבחן באותה עת עלה כי המערער השתלב בתהליך טיפולי לגמילה מסמים, ועל כן נעתרנו לבקשת הסנגור לדחייה ממושכת בהכרעה בערעור, כדי להוסיף ולעקוב אחר התקדמותו של אותו תהליך. מתסקיר נוסף שהוגש לנו בימים אלה עולה, כי התסקיר הקודם התבסס על נתונים שגויים, הואיל והשתתפותו של המערער בתהליך השיקום הופסקה, מאחר וטרם הוכרעה שאלת אורכה של תקופת המאסר בה הוא עתיד לשאת. עם זאת, סבור שרות המבחן כי המערער מגלה מחויבות להשתלב בתהליך טיפולי משמעותי, וראוי לעודד אותו להתמיד בכך.

בנסיבות אלו, ואף שלהשקפתנו בתקופת המאסר שהושתה על המערער אין חומרה כלשהי, החלטנו ללכת לקראתו קמעא במטרה לעודד אותו להתמיד בתהליך בו הוא עתיד להיות משולב, ועל כן אנו מעמידים את תקופת המאסר בפועל בה ישא על חמש וחצי שנים. יתר רכיבי גזר דינו של בית המשפט המחוזי, יעמדו בעינם.