ע"פ 10841/03 מוחמד אברגיט נ. מדינת ישראל

בבית המשפט המחוזי בירושלים הורשע המבקש בביצוען של מספר עבירות של קבלת דבר במרמה וגניבה. על-פי הנטען, עשה לו המבקש מנהג לגרום לקורבנותיו להימצא עמו ביחידות, באמתלא של ביצוע עסקאות שונות, ולאחר שבודד את קורבנו, נהג לגנוב ממנו את כספו. בכתב האישום יוחסו למבקש מספר אישומים מסוג זה, ובעקבות הרשעתו גזר לו בית המשפט שלושים חודשי מאסר, שנים-עשר חודשי מאסר על-תנאי, וקנס של 10,000 ₪. כמו כן, הוא חויב לשלם למתלוננים פיצוי בסכום של 100,000 ₪.

על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה, מלווה בבקשה לעיכוב ביצוע העונש, ובבקשה אחרונה זו עוסקת ההחלטה הנוכחית.

בא-כוחו המלומד של המבקש, עו"ד נ' ורצברגר, סבור, כי סיכוייו של שולחו לזכות בערעור הם טובים, באשר בעדויותיהם של עדי התביעה נתגלו סתירות רבות, ויש באלו כדי לפגום במהימנותם. עו"ד ורצברגר סבור עוד, כי גם אם ההרשעה תישאר על כנה, ראוי לאפשר למבקש למצות את זכותו לערער על העונש, הואיל ובמאסר שהושת עליו כרוכה סכנה מוחשית לשלומו ואף לחייו, עקב שיתוף הפעולה שלו עם גורמי הביטחון.

עיון בהכרעת הדין מלמד, כי מדובר בהכרעה עובדתית בעיקרה, וכידוע אין בית משפט שלערעור נוטה להתערב בממצאים מסוג זה, ויש בכך כדי להשליך גם על סיכויי הערעור. עם זאת, עובדה היא שהמבקש התהלך חופשי במהלך כל משפטו, ולא נטען בפני כי הוא חזר לחטוא בפלילים. עניין אחרון זה, בצירוף נסיבותיו המיוחדות של המבקש והסכנה הנשקפת לו בכלא, לפחות על-פי גרסתו של בא-כוחו, הניעו אותי להכריע את הכף בשלב זה לזכות המבקש, ולאפשר לו להביא את השגותיו בפני בית המשפט העליון במסגרת הערעור, בטרם ייקרא לשאת בעונש שהושת עליו.

לפיכך, אני מורה על עיכוב ביצוע המאסר אשר נגזר למבקש עד למתן פסק הדין בערעור, בכפוף להפקדתן של ערבות עצמית וערבות צד ג' בסך 10,000 ₪ כל אחת, והפקדה במזומן או בערבות בנקאית בסכום של 10,000 ₪.