ע"פ 10843/05 רועי רחמני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.במהלך עימות שהתפתח בין שתי חבורות של צעירים, דקר המערער אדם עם סכין בבטנו, בכוונה לגרום לו חבלה חמורה. בעקבות כך נמלט המערער מהזירה, אולם אחד מחבריו שנותר שם ספג מכות קשות מידיהם של בני החבורה האחרת. בעקבות כך, החליטו המערער וחבריו לשוב לזירה כדי להשיב ליריביהם כגמולם, ולעימות זה הגיע כל אחד מהם כשהוא חמוש בנשק קר. המערער עם אחר תקפו את אחד מיריביהם, אלכסנדר דוביק, ולאחר שהפילוהו על הארץ, אחד מהם דקר אותו בבית חזהו.

2.המערער הודה בעובדות האמורות, והוא הוסיף והודה בשלושה תיקים נוספים שנפתחו נגדו ואותם ביקש לצרף. בעקבות כך, הורשע המערער בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, סיוע לחבלה בכוונה מחמירה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, גניבה, חבלה חמורה, שימוש ברכב בלא רשות, נהיגה בקלות ראש, ונהיגה ללה רישיון וביטוח תקפים, עבירות לפי סעיפים 499(א)(1), 320(א)(1), 380 בשילוב עם 382(א) ו-384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. שירות המבחן, שהגיש תסקיר בעניינו של המערער, המליץ להסתפק בגזירתו של מאסר בו יוכל לשאת בדרך של עבודות שירות, בשילוב עם העמדתו במבחן השרות.

בית המשפט המחוזי דחה המלצה זו, וגזר למערער 38 חודשי מאסר, מתוכם 20 חודשים לריצוי בפועל, והיתרה על-תנאי. כנגד עונש זה משיג המערער בפנינו.

3.נקדים ונאמר כי לא מצאנו בעונש חומרה כלשהי המצדיקה את התערבותו של בית משפט שלערעור, ומדעתנו לא שינינו גם לנוכח טיעוניו של בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד ג' פרידמן, על-פה ובכתב, והמלצות שירות המבחן.

המערער, חרף גילו הצעיר דקר אדם בסכין, והיה שותף לדקירתו של אדם נוסף, והכל עקב מחלוקות של מה-בכך, שאנשים מן הישוב משתדלים שלא להיקלע אליהן, או ליישבן בדרכי-שלום. זו התנהגות בריונית חמורה, שלמרבה הדאבה אנו נתקלים בה לעתים קרובות, קרובות מדי, וכמעט לא חולף שבוע שבו אין אנו מתבשרים על אירועי דקירה, שברבים מהם נוטלים חלק בני-גילו של המערער, ואף צעירים ממנו. נראה כי יש לנו עניין עם תופעה נפוצה, הנובעת מכך שבני נוער לא מעטים נוהגים לשאת עמם דרך קבע סכינים או כלי משחית דומים, ולמרבה הזוועה הם לא מהססים לעשות באלה שימוש, בעיקר כשהם בגילופין לאחר שלגמו אלכוהול במקומות בילוי. את התופעה הזו יש להדביר, מאחר והיא גבתה עד כה מחיר כבד בחיי אדם ובפציעתם של רבים, שחלקם נותרו נכים בדרגה זו אחרת. אכן, המענה לתופעה זו חייב להיות משולב, ועיקר הנטל בתחום זה מוטל על שכמם של גורמי החינוך והטיפול למיניהם, אולם גם בית המשפט עשוי לתרום את תרומתו בדרך הענישה שהוא מנהיג.

מעינינו לא נעלם השיפור שחל בהתנהגות המערער בעקבות ההליך הטיפולי בו הוא נוטל חלק, ומקובלת עלינו ההנחה שלמאסרו של אדם צעיר עלולות להיות השלכות קשות ולעתים הרסניות. אולם, שעת חירום היא השעה הזאת, באשר הכל מצווים להילחם, וללא פשרות, בנגע האלימות שפשה בקרבנו. לפיכך, נראה כי שוב אין מנוס מלהחמיר בעונשים המושתים על העבריינים בתחום זה, ואם בדרך זו יינצלו חייו ולו של אדם אחד – דיינו.

לנוכח כל האמור, הערעור נדחה.

המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום כ"א בשבט תשס"ו (19.2.06), עד לשעה 11.00.