ע"פ 175/05 מדינת ישראל נ. רונן שיטרית

השופט ס' ג'ובראן :

בפנינו ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ר' ברקאי) שניתן בת.פ 8010/04 מיום 27.9.2004 ומיום 6.12.2004.

כנגד המשיב הוגש לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום בתאריך 18.1.2004, אשר תוקן במסגרת עסקת טיעון. על-פי הנטען בכתב האישום המתוקן, בתאריך 11.1.2004 התגלע ויכוח בין אחות המשיב, ענבל שטרית, לבין עופר טובי (להלן: המתלונן), אשר היה בזמנו חברה לחיים. המתלונן הודיע לאחות המשיב שעליה לעזוב את דירתם המשותפת, הסיע אותה ואת בנה לחברה ועזב את המקום.

המשיב שמע על התקרית, ובסמוך לשעה 21:04 עזב את מקום עבודתו והסיע את אחותו לבית הוריהם. סמוך לשעה 22:05 התקשר המשיב למתלונן, הזדהה בשמו וביקש ממנו להיפגש עמו. המתלונן הסכים לפגשו סמוך לבית המתלונן. המתלונן המתין למשיב כעשר דקות, אך לאחר שהלה בושש מלהגיע יצא מביתו ונהג במוניתו בשדרות. סמוך לשעה 22:13 התקשר שוב המשיב למתלונן וביקשו לחזור למקום המפגש.

בחניה שברחוב צה"ל שבשדרות נפגשו המתלונן והמשיב. המשיב החל לקלל את המתלונן ובשלב מסוים שלף סכין ודקר את המתלונן באמצעותה בבטנו בצד שמאל.

כתוצאה מהדקירה נגרמו למתלונן מספר חתכים במעי הדק.

בית-המשפט המחוזי הרשיע את המשיב על-פי הודאתו בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 וסעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

בגזירת-דינו של המשיב, שקל בית-המשפט המחוזי לחובתו את עברו הפלילי, הכולל עבירה של איום על אדם בהריגתו תוך כיוון נשק מסוג M-16

לכיוונו בזמן שירותו הצבאי של המשיב וכן בחומרת מעשיו, במיוחד לאור היותם חלק ממה שכונה "תת תרבות הסכין". לטובתו של המשיב התחשב בית-המשפט בהיותו אחראי למשפחתו ולאחיו והמגונן עליהם ובמיוחד במקרה הנדון, בו סבלה אחות המשיב מהתעללות מידי המתלונן, בנסיבותיו האישיות, בגילו הצעיר של המשיב, בהבעת החרטה מצידו ובשיקומו המוצלח להפליא, כפי שהשתקפו בתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו.

נוכח שיקולים אלו, גזר בית-המשפט המחוזי את דינו של המשיב והטיל עליו עונש מאסר בן שישה חודשים, אשר ירוצה בעבודות שירות; מאסר על תנאי של שנים-עשר חודשים לתקופה של שלוש שנים; פיקוח שירות המבחן למשך שנים-עשר חודשים ופיצוי המתלונן בסך של 5,000 ש"ח.

באת-כוח המערערת הדגישה בטיעוניה את החומרה היתרה של מעשי המשיב; את העובדה כי לא מדובר בקטטה אלא באירוע מתוכנן על-ידו; את העובדה, כי האירוע יכול היה להסתיים גרוע הרבה יותר ואת הצורך בענישה מחמירה מקום בו נעשה שימוש בסכין כדרך לפיתרון סכסוכים. כן ציינה את כישלון המשיב בעבר בעבירת איומים חמורה, בגינה הוטל עליו עונש של מאסר על תנאי והתחייבות כספית בלבד, ולכן אין מקום להקל עמו שוב. העונש שהוטל על המשיב, לטענת באת-כוח המערערת, אינו הולם את חומרת מעשיו ואינו משקף במידה ראויה את טיב האירוע העברייני, תוצאותיו ומשמעותו החברתית. בנוסף, טוענת באת-כוח המערערת, כי במעשיו הסב המשיב למתלונן נזק רב, בעקבותיו סובל המתלונן מהפרעות, סיוטים והקאות חוזרות ונשנות. באת-כוח המערערת מכירה בנסיבותיו האישיות הקשות של המשיב ולתהליך השיקומי בו החל, אך יחד עם זאת לטענתה בגזר דינו של בית-המשפט המחוזי לא נעשה איזון ראוי של אלו מול חומרת העבירה, הנזק ועברו הפלילי של המשיב.

מנגד, סומך בא-כוח המשיב את ידיו על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי ועל תסקיר המבחן המשלים שהוגש בעניין המשיב, אשר המליץ, כמו קודמו, שלא להטיל עונש של מאסר בפועל ובעד המשך תהליך השיקום של המשיב. בא-כוח המשיב הדגיש בפנינו את אחריותו של המשיב למשפחתו ואת התהליך החיובי שעבר במשך זמן רב בתמיכת שירות המבחן.

דיון

מעשהו של המשיב הינו חמור ביותר. לתופעה זו ומדיניות הענישה הראויה התייחס לא מכבר בית-משפט זה, בע"פ 523/05 ויאם סלמה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם):

"... תקיפתו מלמדת עד כמה הפכה האלימות לתופעה נפוצה ומדאיגה בחברתנו. ברם, תופעה זו יש למדר וכפי שכבר נאמר על-ידי בית-משפט זה, הגיעה השעה להחמיר בענישתם של עבריינים בתחום זה ויפה שעה אחת קודם. החומרה היתרה שמעשי אלימות אכזריים כגון אלה, שהעבריין מבצע אותם במו ידיו, תוך שימוש בסכין, מחייבת את בתי המשפט להקשות את ליבם ולדחות נימוקים הנשקלים לזכותו של הנאשם בעבירות אחרות. מי שנוטל סכין בידיו ונועץ אותו בגופו של הזולת מהווה סכנה לציבור ויש להחמיר בענישתו."

כן יפים לענייננו גם הדברים שנאמרו בע"פ 6881/97 מדינת ישראל נ' מגל מולנור , (לא פורסם):

"כפי שהתריע בית משפט זה לא אחת הפכה תופעת ה"סכינאות" בקרב בני נוער לתופעה נפוצה, והיות הדוקר נמנה על בני הנוער

היא כשלעצמה אינה יכולה לשמש צידוק לענישה שאינה הולמת את חומרת העבירה. על בית המשפט לשוות לנגד עיניו, כבכל מקרה אחר, לא רק את הנאשם העומד לדין אלא גם את קורבן העבירה ותוצאותיה כלפיו, ואת האינטרס הציבורי. האיזון בין כל השיקולים מחייב במקרה זה הטלת עונש מאסר לתקופה ממשית".

בפרשה דומה, ע"פ 10843/05 רועי רחמני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) אמר חברי השופט א' א' לוי דברים אלה:

"..זוהי התנהגות בריונית חמורה, שלמרבה הדאבה אנו נתקלים בה לעתים קרובות, קרובות מדי, וכמעט לא חולף שבוע שבו אין אנו מתבשרים על אירועי דקירה, שברבים מהם נוטלים חלק בני-גילוי של המערער, ואף צעירים ממנו. נראה כי יש לנו עניין עם תופעה נפוצה, הנובעת מכך שבני נוער לא מעטים נוהגים לשאת עמם דרך קבע סכינים או כלי משחית דומים, ולמרבה הזוועה הם לא מהססים לעשות באלה שימוש... את התופעה הזו יש להדביר, מאחר והיא גבתה עד כה מחיר כבד בחיי אדם ובפציעתם של רבים, שחלקם נותרו נכים בדרגה זו או אחרת. אכן, המענה לתופעה זו חייב להיות משולב, ועיקר הנטל בתחום זה מוטל על שכמם של גורמי החינוך והטיפול למיניהם, אולם גם בית המשפט עשוי לתרום את תרומתו בדרך הענישה שהוא מנהיג.

מעינינו לא נעלם השיפור שחל בהתנהגות המערער.. אולם, שעת חירום היא השעה הזאת, באשר הכל מצווים להילחם, וללא פשרות, בנגע האלימות שפשה בקרבנות. לפיכך נראה כי שוב אין מנוס מלהחמיר בעונשים המושתים על העבריינים בתחום זה..."

וראו גם ע"פ 3231/04 רונן סבג נ' מדינת ישראל , (לא פורסם); ע"פ 4280/99 מדינת ישראל נ' אחמד חמזה , (לא פורסם).

גם עברו של המשיב מעיד על נטייתו לפיתרון סכסוכים באמצעות אלימות או איומים לאלימות.

יש לציין כי עמדו בפנינו תסקירי שירות המבחן, המצביעים על מגמה חיובית אמיתית בנוגע לשיקומו של המשיב ולהבנתו את חומרת מעשיו.

לאחר ששקלתי את המדיניות הראויה במקרה כגון זה ומהו האיזון הראוי בין שיקולי הענישה הפרסונאליים מחד והחברתיים מאידך, ולא בלי לבטים –הגעתי למסקנה, כי דין ערעור המדינה להתקבל. עלינו לזכור, כי תסקיר שירות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, ואילו תפקידו של השופט הוא האיזון בין המלצתו לבין שיקולים אחרים, העומדים בבסיסו של רציונל הענישה הפלילית. (ראו ע"פ 344/81 מדינת ישראל נ' שחר סגל , פ"ד לה (4) 313, 318). אני סבור כי החובה לשלוח מסר חמור, אשר יילחם בתת-תרבות הסכין הקטלנית, עולה במשקלה במקרה זה על נסיבותיו האישיות של המשיב. אם בזכות ההחמרה בעונשו של המשיב יתעורר ספק בקרב שולף סכין ויינצלו אף חייו של אדם אחד בלבד - דיינו.

אשר-על-כן ולאור כל האמור לעיל, אני מציע לחבריי לקבל את הערעור ולהעמיד את עונשו של המשיב על שנים עשר חודשי מאסר בפועל. יתר חלקי גזר-הדין של בית המשפט המחוזי יוותרו על כנם.

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק :

אני מסכים.

ה נ ש י א

השופטת א' פרוקצ'יה :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

הוחלט כאמור, בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן.