פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
10878/06
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
עכאוי רמזי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בחיפה בע"פ 1055/06
שניתן
ביום 14.12.06 על-ידי
סגני הנשיאה ש' ברלינר, אב"ד ו-י' גריל והשופטת
ב' בר-זיו
בשם המבקש:
עו"ד מטאנס סלים
זידאן
החלטה
א.
המבקש הורשע לפי הודאתו בבית משפט השלום בקריות (ת"פ 1924/04, השופט קנטור) בכתב אישום מתוקן, בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; תקיפת בן-זוג, לפי סעיפים 379ו- 382(ב) לחוק העונשין; וכן נשיאת סכין למטרה לא כשרה, לפי סעיף 186 לחוק העונשין.
לפי עובדות כתב האישום המתוקן, הגיע המבקש ב-11.10.04 לבית הורי אשתו דאז, אשר היתה פרודה ממנו (להלן המתלוננת), בכפר טמרה. המבקש יצא מרכבו בסמוך למתלוננת, בעודו אוחז בסכין טפטים ומלווה בכלב שחור גדול מסוג רוטויילר, ללא זמם או רצועה. המבקש תקף את המתלוננת ואביה, בכך ששיסה בהם את כלבו, אשר גרם להם חבלות; את אביה הפיל הכלב ונשכו וגרם לו פצעים מדממים באזור בית-השחי. כתוצאה מהתקיפה נזקק אבי המתלוננת לטיפול רפואי ולחיסון.
לאחר הרשעתו של המבקש, ב-27.3.05, נתבקש שירות המבחן למבוגרים להגיש תסקיר בעניינו, וכן ניתנו תסקירים משלימים לאחר תחילתו של תהליך שיקומי. ביום 27.3.06 חיוה הממונה על עבודות שירות דעתו, כי המבקש מתאים עקרונית לריצוי מאסר בעבודות שירות; ואולם, ביום 13.7.06 דן בית משפט השלום את המשיב למאסר בפועל של עשרה חודשים, וכן מאסר על תנאי של שנים-עשר חודשים לתקופה של שלוש שנים. בית המשפט ציין, כי בתסקיר משלים (אחרון) של שירות המבחן נאמר שהמבקש אמנם השתלב בקבוצה טיפולית, אך התקשה ליטול אחריות וחדל להגיע למפגשים; שירות המבחן העריך כי המתלוננת, ממנה התגרש המבקש, חרדה מפניו. השירות נמנע מהמלצה (לאחר מכן נתבקשה, כאמור, חוות דעת הממונה על עבודות שירות). בגזר-דינו ציין בית המשפט את חומרת העבירות שנעברו ואת עברו של המבקש, הכולל הרשעה באלימות כלפי המתלוננת בעבר וכן עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, היזק לרכוש במזיד ותגרה במקום ציבורי.
ב.
על גזר דינו של בית משפט השלום בקריות עירער המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה.
בית המשפט המחוזי (סגני הנשיא ש' ברלינר ו-י' גריל והשופטת ב' בר-זיו) דחה את הערעור בקבעו, כי ראוי היה להטיל על המבקש עונש מאסר חמור בהרבה בגין מעשיו, ובציינו כי לחובת המבקש עמדה הרשעה קודמת באותו תחום, כך שבית משפט השלום לא יכול היה להטיל עונש מאסר קצר מזה שהוטל. עוד נאמר, כי "חובתו של בית המשפט להתייחס בחומרה במקרים שבהם בולטת האכזריות בהתייחסות ובפגיעה בבני זוג או באנשים אחרים שאינם יכולים להתגונן".
ג.
בבקשה הנוכחית נטען, כי בית המשפט המחוזי לא ייחס את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות ולשיקומו של המבקש, אשר נישא מחדש מאז העבירה. כן נטען, כי בית המשפט לא התחשב בעובדה, שהמבקש שהה במעצר בית מלא במשך שנה, ושנה נוספת במעצר בית חלקי. לטענתו, יש לייחס חשיבות לחוות הדעת החיובית מאת הממונה על עבודות שירות. לבסוף נטען, כי בית המשפט לא נתן דעתו להסדר הטיעון ולתיקון כתב האישום, ועל כן החמיר בעונש מעבר לראוי. נתבקש גם עיכוב ביצוע.
ד.
אין בידי להיעתר לבקשה. עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הוא, כי הרשות לערעור נוסף בגלגול שלישי אינה ניתנת כשיגרה, אלא נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, ואשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. מקרה זה אינו בא בקהלם.
זאת ועוד, בנודע כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות יוצאות דופן, של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (הנשיא ברק)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מסוג זה, ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית משפט זה.
אף לעיצומו של עניין, אין מקום להתערבות בהכרעתו של בית משפט השלום (אציין כי שאלתי עצמי אם היה מקום בנסיבות הספציפיות לחוות דעת הממונה על עבודות שירות, היוצרת מטבעה ציפיות, גם אם אין מחויבות לגביה). יתרה מזו: צדק בית המשפט המחוזי באמרו כי העונש הראוי היה מאסר ממושך יותר. בית משפט זה עמד לא אחת על נזקיה החמורים של האלימות בחברה הישראלית. צוין גם כי בעבירות כגון אלה נסוגים אחור השיקולים האישיים בענישה – אף כי פשיטא שאינם נמוגים והם מובאים בחשבון – מפני חומרת העבירה והצורך בהרתעה (ראו ע"פ 175/05 מדינת ישראל נ' רונן שטרית (טרם פורסם) (השופט ג'ובראן) והאסמכתאות דשם); הדברים אמורים ביתר שאת כאשר מדובר באלימות כלפי בן-זוג. לא בכדי החמיר המחוקק בעונשם של המפנים את האלימות אל תוך ביתם פנימה, כלפי משפחתם, כלפי התלויים בהם והחלשים מהם. אוסיף לאלה, את הבהלה האוחזת במי שמשסים בו כלב, ולא כל שכן כלב מסוג רוטויילר, ואין צורך להכביר מלים; ראו צבי א' טל ושלום ברנר, משפט הכלב, 67 על פלילים בקשר לכלבים, וכן שם
90, 91 על הכלב במקורות. אמרו חכמים ( בבלי בבא קמא ע"ט, ב') "לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן קשור בשלשלת"; במקרה דנן היה הכלב משוחרר. בהתחשב בחומרת העבירות בהן הורשע המבקש, נענש איפוא על הצד הקל.
ה.
איני נעתר איפוא לבקשת רשות הערעור. משכך, מתייתר הדיון בבקשת המבקש לעיכוב ביצועו של עונש המאסר. המבקש יתייצב לריצוי העונש כפי שקבע בית המשפט המחוזי, במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה (מדור ערעורים)
ביום 14.1.07 שעה 08:30.
ניתנה
היום, כ' בטבת תשס"ז (10.1.07)
ש ו פ ט