ע"פ 10876/03 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.המערער, יליד חודש דצמבר 1985, הועמד לדין לפני בית המשפט המחוזי בירושלים, באשמת ביצוען של עבירות מין. נטען, כי את מעשיו עשה המערער בשנים 2002-2000, בעת שהיה קטין, וקורבנו היתה בת-דודו, קטינה אף היא, ילידת חודש מאי 1995. המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, ובעקבות כך קבע בית המשפט המחוזי כי הוא ביצע עבירות של מעשי סדום בקטינה, ניסיון למעשה סדום ומעשים מגונים. לאחר שהוגשו תסקירים של שירות המבחן והצדדים טענו לעונש, גזר בית המשפט למערער בגין מעשי הסדום והניסיונות לבצע מעשי סדום, 30 חודשי מאסר, 10 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 40,000 ש"ח. בגין המעשים המגונים אותם ביצע, חויב המערער להיות נתון בפיקוח שירות המבחן במשך שנה מיום שחרורו מהכלא.

2.בערעור שבפנינו משיג המערער, באמצעות בא-כוחו, עו"ד קנת מן, כנגד חומרת העונש שהושת עליו. נטען, כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר החליט להעדיף את אפיק הענישה תוך זניחתו של האפיק הטיפולי, שהוא העיקר בעניינם של קטינים. כן נטען, כי בית המשפט לא בחן באופן מעמיק את נסיבותיו הספציפיות של המערער, וגם לא את ההשלכות ההרסניות שעלולות להיות ממאסרו. כן נטען, כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער יתר על המידה, ומעבר למתחייב מרמת הענישה הנוהגת.

3.ערעור זה הוגש בשנת 2003, ומאז הוא נדחה מספר פעמים, מתוך כוונה לעקוב אחר השתלבותו של המערער בקבוצה טיפולית לעברייני מין אליה הופנה. מאז חלפו שנים אחדות, ומתוך התסקיר האחרון שהניח בפנינו שרות המבחן עולה, כי במערער חלה תפנית של ממש – הוא נטל אחריות מלאה על המעשים שביצע, הביע חרטה כנה, מגלה אמפתיה עמוקה לקורבן, הפנים את הנזקים שגרם לה, ולמד להתמודד עם מצבי סיכון אפשריים. כן נטען, כי המערער קשר קשר עם בת-זוג, והם עומדים להתחתן בעוד חודשים ספורים.

נוכח כל אלה סבר שירות המבחן, כי מאסר ממש עלול להוריד לטמיון את כל הישגיו של המערער במישור הטיפולי-שיקומי, ולחשוף אותו לנורמות עברייניות. לפיכך, המליץ השירות להסתפק בהטלתו של מאסר על-תנאי, וחיוב המערער לשלם פיצוי לקורבן. שירות המבחן לא ממליץ עוד על פיקוח, נוכח ההליך הטיפולי הממושך אותו עבר המערער.

4.המערער הבוגר מקורבנו בתשע שנים, ביצע את העבירות בהן הורשע, ועל חומרתן נדמה כי אין צורך להרבות מלים, במשך תקופה ארוכה, תוך שהוא משתמש בקטינה, אשר רחשה לו חיבה ונתנה בו אמון, כאובייקט מיני נוח וזמין. מאז השתנו חייה של הקטינה ללא היכר. ילדותה נקטעה וקופחה, לימודיה נפגעו, ותחביבים שהיו לה נזנחו. ואם בכך לא די, סובלים היא והוריה מנידוי שגזרה עליהם משפחתם המורחבת, עקב כך שהחליטו לחשוף את הפרשה ברבים, והביאו לעמדתו של המערער לדין. ולא רק מנידוי חברתי סובלים הורי הקטינה, אלא גם מתחושת אשם כבדה על כך שלא הצליחו לשמור על בתם מפגיעתו הרעה של המערער, ונראה כי תחושות אלו ילוו אותם עוד שנים רבות.

5.כאמור, החלו ההליכים בעניינו של המערער לפני זמן רב, וכפי שקורה לא אחת במקרים מסוג זה, הלכה תשומת הלב והתמקדה אט אט בו ובשיקומו, עד שנדמה כי נזנח כליל עניינה של הקורבן. כפי שהדגשנו, זו נותרה פגועה וכואבת, ונדמה כי לא נפריז אם נאמר שרישומיהם של המעשים שבוצעו בה בגיל כה רך, ילוו אותה עוד זמן רב, ואפשר גם עד ליומה האחרון עלי אדמות. מנקודת השקפה זו, חרטתו הכנה של המערער והטיפול המוצלח שעבר, אין בהם מזור ומענה לסבלה של הקטינה ולמצוקותיה הרבות שנגרמו בעטיים של המעשים שביצע בה בן-דודה. על כן, רשאית הקטינה ואף זכאית לתבוע כי צדק ייעשה גם עמה, במובן זה שכאשר ייגש בית המשפט לגזור את העונש, הוא ייתן משקל רב, אם לא לומר מכריע, לנזק שנגרם לה בעקבות המעשים הנפשעים אותם נאלצה, בתמימותה, לחוות.

אולם, לא רק עניינה של הקטינה הזו עומד על הפרק, כי אם גם עניינם של קטינים רבים הנתונים לסכנה של ניצול מיני על ידי בוגרים מהם, וגם על ידי בני משפחתם. על קטינים אלה מצווה בית המשפט להגן, ואת זאת יעשה על ידי כך שיבהיר לכל, כי מבצעיהן של עבירות מין בכלל, ובקטינים בפרט, עלולים לשלם על כך מחיר יקר אשר יתבטא גם בשלילה חירותם לתקופה ממושכת (השוו ע"פ 4890/01 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(1) 594, 606; ע"פ 11560/05 פלוני נ' מדינת ישראל , לא פורסם; ע"פ 2309/00 פלוני נ' מדינת ישראל , לא פורסם). נוכח כל האמור, ואף שמקובלת עלינו ההשקפה כי יש להקל בעונשו של המערער בעקבות התהליך שעבר, איננו סבורים כי ניתן לפטור אותו ממאסר ממש.

אנו מקבלים אפוא את הערעור באופן חלקי, ומעמידים את עונש המאסר בו ישא המערער בפועל על 20 חודשים. יתר חלקיו של גזר-הדין – המאסר על-תנאי והפיצוי למתלוננת – יישארו בעינם. חרף המלצת שירות המבחן, אנו מותירים את תקופת הפיקוח אותה גזר בית המשפט המחוזי, על כנה.

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק:

מסכים אני עם חברי השופט א' א' לוי, כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי, במובן זה שעונשו של המערער יעמוד על עשרים חודשי מאסר בפועל.

המערער הורשע, על פי הודאתו, בביצוע שורה של עבירות מין חמורות: עבירות של מעשי סדום ושל מעשים מגונים בקטינה שטרם מלאו לה ארבע-עשרה שנה. המעשים בהם הורשע המערער הינם מעשים חמורים. מעשיו בוצעו בבת דודתו, שהייתה ילדה רכה בשנים בעת האירועים, צעירה מן המערער בתשע שנים. המעשים נפרשו על פני שנתיים. הם הותירה בנפגעת העבירה צלקות קשות. מעשים אלה מחייבים תגובה עונשית הולמת, חרף גילו הצעיר של המערער. בית המשפט המחוזי הטיל על המערער עונש מאסר לריצוי בפועל בן 30 חודשים. העונש אינו חורג לחומרא מרף הענישה המקובל בעבירות מסוג זה. אלמלא המפנה שחל בנסיבותיו האישיות המיוחדות של המערער, לא היה מקום להתערב בעונש.

מאז ניתן גזר הדין, חלו במערער שינויים, כפי שמצאו ביטויים בתסקיר של שרות המבחן . המערער עבר הליך טיפול פרטני וקבוצתי בעברייני מין במסגרת שירות המבחן, מראשית שנת 2004. הוא התמיד בטיפול משך למעלה משנתיים, עד סיומו בהתאם להערכת גורמי שירות המבחן. מתסקיריו של שירות המבחן, שהוגשו לבית משפט זה, מצטיירת תמונה מעודדת של מי שעבר דרך טיפולית משמעותית במהלך השנתיים ומחצה מאז גזר בית המשפט המחוזי את דינו. בניגוד לעבר, ובעקבות ההליך הטיפולי הממושך, המערער לוקח כיום אחריות מלאה על העבירות שביצע, מגלה אמפתיה עמוקה וכנה לקורבן ומבין את השלכות מעשיו. בניגוד לקביעה קודמת של שירות המבחן לפיה המערער עודו מסוכן ויש חשש שיבצע עבירות מין, כיום נמצא המערער ברמת סיכון נמוכה לביצוע עבירות מין בעתיד.

באיזון המתחייב בין כל שיקולי הענישה, העונש שגזר בית המשפט המחוזי על המערער היה ראוי בעת גזירתו. יחד עם זאת, נוכח המפנה שחל בנסיבותיו של המערער, ראינו לנכון להקל בעונשו ולהסתפק במאסר בפועל לתקופה קצרה יחסית. תקופה בת עשרים חודש קצרה באופן משמעותי מרף הענישה המקובל על עבירות מהסוג בו הורשע. תקופה זו מביאה בחשבון את גילו הצעיר של המערער בעת ביצוע העבירות, את תהליך השיקום הממושך והחיובי שעבר ואת הרצון לאפשר למערער לבנות את חייו. לשיקומו של המערער יש לתת משקל ממשי בשיקולי הענישה לקולא, יחד עם נטילת אחריות מלאה מצידו, הודאתו באשמה והחרטה הכנה שהביע. כן יש להביא בחשבון בגזירת העונש את העובדה כי החומר שהוצג בפנינו אינו מצביע על חשש מפני הישנות מעשים דומים מצד המערער. יש לזכור כי מדובר במי שהיה בעת האירועים קטין גם הוא וההרשעה והעונש ילוו אותו לכל חייו. אמת, מעשיו של המערער הינם חמורים והפגיעה בקורבנו היא קשה. במלאכת האיזון, מול שיקולים אלה מונח השיקול בדבר שיקומו של העבריין. האינטרס הציבורי בדבר שיקום העבריין אף מקבל משנה תוקף מקום שמדובר בקטין. בהתחשב במכלול השיקולים, לקולא ולחומרא, ראינו לנכון להעמיד את עונשו של המערער על עשרים חודשי מאסר בפועל.

ה נ ש י א

השופט א' ריבלין :

מסכים אני עם פסק-דינו של חברי השופט א' א' לוי ומצטרף אני להערתו של חברי הנשיא א' ברק.

ש ו פ ט

אשר על כן, התוצאה תהיה כאמור בחוות-דעתו של השופט א' א' לוי.

המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים, ביום י"ג בתמוז תשס"ו (9.7.06), עד לשעה 11.00.