רע"פ 3615/06 פלוני נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום לנוער בעכו (ת.פ. 9378/04) בגין ביצוע עבירה של מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק), ניסיון לעבור אותה עבירה, וכן עבירה של מעשה מגונה בפומבי, לפי סעיף 349(ב) לחוק.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 24.8.03, בשעת ליל, הגיע המבקש, אשר שהה באותה עת במעון, לחדרם של שני המתלוננים. המבקש התפשט, הפשיט את המתלוננים והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של אחד מהם, וכן ניסה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן האחר, וזאת בזמן שהשניים ישנו. לאחר שהמתלוננים נעורו משנתם כתוצאה ממעשי המבקש ובשל תחושת הכאב, נגע המבקש, בנוכחותם, באיבר מינו עד הגיעו לסיפוק מיני. בעת ביצוע המעשים האמורים היו המתלוננים בני כ-10 שנים, ואילו המבקש בן כ-15 שנים. להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי לדיון בעניינו של המבקש צורף תיק נוסף (ת.פ. 9374/04), שעניינו תקיפת חוסה במעון, בו שהו השניים, באופן שגרם לו חבלה חמורה.

בית-משפט השלום לנוער בעכו (כבוד השופט י' שדמי) הרשיע את המבקש - על-פי הודאתו - במעשים שיוחסו לו בכתב האישום, וכן בעבירה הנוספת של גרימת חבלה חמורה. על המבקש הושתו, ביום 27.7.05, העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר על-תנאי שלא לעבור במשך שנתיים כל עבירות מין או אלימות מסוג פשע; תשלום פיצוי בסך 6,000 ש"ח, לכל אחד מן המתלוננים; ביצוע 20 שעות עבודות שירות למען הקהילה; כן הורה בית-המשפט כי המבקש ישהה ויתחנך במעון "אחווה" עד ליום 30.11.06 וכי הלה יהיה בפיקוח שירות המבחן לנוער, למשך 18 חודשים.

על גזר-הדין של בית-משפט השלום לנוער ערערה המשיבה לבית-המשפט המחוזי לנוער בחיפה.

בית-המשפט המחוזי קיבל ברוב דעות (כבוד סגן הנשיאה ש' ברלינר והשופט א' שיף) וכנגד דעתו של השופט י' גריל את ערעורה של המשיבה והעמיד את עונשו של המבקש על 7 חודשי מאסר בפועל, בנוסף לעונש של שנת מאסר על תנאי שלא לבצע עבירות מין למשך 3 שנים. כן נקבע, כי ההוראות בדבר שירות למען הזולת ובדבר תקופת המבחן בטלות וכי חיוב המבקש בתשלום פיצוי למתלוננים יעמוד בעינו. כאן המקום להזכיר, כי על שולחנו של בית-המשפט המחוזי הונחו שני תסקירים מטעם שירות המבחן. האחד, מיום 13.7.05, בו אוזכרו נסיבות חייו הקשות של המבקש. כן צוין, כי קיימת אצל המבקש רמת מסוכנות גבוהה לביצוע עבירות מין, וכי הלה מתקשה להבין את חומרת מעשיו. יחד עם זאת, הומלץ שלא להעביר את המבקש למעון סגור. בתסקיר המשלים מיום 27.2.06 צוין, כי תפקודו של המבקש הינו חיובי והובע חשש, כי קטיעת הליך הטיפול בו עלולה לפגוע בשיקומו. על כן, הומלץ לבית-המשפט להשאיר את גזר-הדין בעניינו של המבקש על כנו. דעת הרוב העדיפה, שלא לאמץ את המלצות שירות המבחן והחליטה להחמיר בדינו של המבקש, וזאת לאור חומרת העבירות בהן הורשע ובשל החשש, כי ללא הרתעה מספקת עשוי הוא לחזור לסורו. לעומתם, סברה דעת המיעוט, כי יש מקום לעכב את ההכרעה בערעור ולאפשר הזמנת תסקיר משלים נוסף לשם בחינת התקדמות הליך השיקום של המבקש.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר במסגרתה טוענת באת-כוח המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא נתן את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות של המבקש ולהמלצה החיובית של שירות המבחן. עוד נטען, כי בית-המשפט המחוזי התעלם מן ההלכה הקובעת, כי בעת גזירת עונשו של קטין יש לתת משקל רב יותר לסיכויי שיקומו. כן נטען, כי ריצוי העונש בין כותלי הכלא עלול להחמיר את מצבו של המבקש ולפגוע בהליך השיקומי בו החל. לפיכך מתבקש בית-משפט זה להשיב על כנו את פסק-דינו של בית-משפט השלום.

מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. עוד טוענת באת-כוח המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש איננו חורג ממדיניות הענישה המקובלת, בהתחשב בחומרתן של העבירות בהן הורשע . כן, טוענת באת-כוח המשיבה, כי אף לגופו של עניין, העונש שהוטל על המבקש הינו עונש ראוי, המאזן נכונה בין אינטרס שיקומו לבין שיקולי ענישה אחרים, ובראשם שמירה על שלומם של חוסים אחרים במעון, גינוי חומרת המעשים והצורך בהרתעת היחיד והרבים.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת חניון חיפה .

זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל , (לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה , (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. מעשיו של המבקש הינם חמורים ביותר. הלה ניצל את העובדה, ששני הקטינים החוסים במעון ישנו במיטתם בכדי לבצע בהם מעשים מגונים בניגוד לרצונם.

חרף החשיבות הרבה המיוחסת לשיקול השיקום, מקום בו מדובר בעבריין קטין, הרי שכאשר הוא מואשם בביצוע מעשים כה קשים, יוענק, ובצדק, משקל גדול יותר לשיקולי ענישה אחרים, ובהם הרתעה, גמול והרחקה מן החברה (ראו למשל, ע"פ 3314/04 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); ע"פ 4524/04 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). בית-משפט זה עמד לא אחת על הצורך להגן על גופם וכבודם של קטינים ולמנוע הישנותם של מעשים חמורים אלו באמצעות ענישה הולמת שתשדר מסר מרתיע לבני נוער המעורבים בעבירות מן הסוג האמור (ראו למשל ע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(4) 869; ע"פ 1148/96 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2), 837).

ההחלטה האם להשית על קטין שביצע עבירות מין חמורות עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, נגזרת, בין היתר, מחומרת מעשיו של הקטין, מגילו ומנסיבות חייו האישיות. החלטה זו, עשויה מטבע הדברים להשתנות ממקרה למקרה. נכון הוא הדבר, כי במקרים מסוימים החליט בית המשפט מטעמים שונים שלא להורות על הטלת עונש מאסר בפועל על קטין שביצע עבירות מין. מאידך, ניתן להצביע על מקרים רבים אחרים, בהם הוחלט, כי חומרת העבירות מחייבת הטלת עונש מאסר ממשי, ולוּ לתקופה קצרה (ראו למשל ע"פ 4920/01 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 10876/03 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); ע"פ 4272/04 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

בענייננו, הגם שלא נעלמו מעיניי נסיבות חייו הקשות של המבקש, אשר גדל ללא מסגרת משפחתית תומכת, וחרף המלצתו החיובית של שירות המבחן, לא ראיתי לנכון להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, אשר מאזן כראוי בין האינטרסים השונים המונחים על כף. החומרה הרבה הגלומה במעשיו של המבקש, אשר פגע קשות בגופם ובכבודם של שני המתלוננים תוך ניצול חולשתם ותמימותם, היא שמצדיקה, כך לדידי, להטיל עליו עונש מאסר בפועל, ולוּ לתקופה קצרה יחסית. זאת ועוד, בבואי לדחות את הבקשה נתתי דעתי לשני שיקולים נוספים הפועלים לחובת המבקש. האחד, נוגע לרמת המסוכנות הגבוהה לביצוע עבירות מין הנשקפת מן המבקש. אף לאחר עיון בתסקיר המבחן המשלים מיום 27.2.06, בו מתואר בהרחבה ההליך הטיפולי שעובר המבקש, לא שוכנעתי כי רמת מסוכנותו פחתה. השיקול השני, נוגע להרשעת המבקש בעבירה נוספת של גרימת חבלה חמורה.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

החלטתי מיום 1.5.06, בעניין עיכוב ביצוע גזר הדין, מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 6.8.06 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי לנוער בחיפה, לשם תחילת ריצוי עונשו.