ע"פ 10917/02 פלוני נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל בן שלוש שנים שנגזר על המערער בבית המשפט המחוזי בעקבות הרשעתו בביצוע עבירות מין כלפי גיסתו בהיותה קטינה. המערער הגיש ערעור על ההרשעה ועל חומרת העונש, והבקשה היא לעכב את ביצוע עונש המאסר הממשי עד להכרעה בערעורו. באת-כוח המשיבה מתנגדת לבקשה, לנוכח העובדה שהמערער כבר התחיל לרצות את עונשו, ובעיקר על יסוד הטענה כי סיכויי הערעור שהוגש מטעם המערער על ההרשעה אינם גבוהים. עוד ציינה באת-כוח המשיבה כי עוד בטרם הוגש ערעורו של המערער הוגש ערעור מטעמה על קולת העונש שנגזר עליו (ע"פ 10830/02).

אין חולקין כי המערער היה משוחרר בערובה במשך כל זמן בירור משפטו, ועם מתן גזר הדין (ביום 14.11.02) נעתר בית המשפט לבקשתו ועיכב את ביצועו של גזר הדין עד ליום 8.12.02. במועד זה (היינו לפני כשלושה שבועות) התחיל המערער לרצות את עונש המאסר. ערעורו הוגש לבית המשפט ביום 19.12.02, ואילו עד להגשתה של הבקשה לעיכוב ביצוע המאסר חלפו ארבעה ימים נוספים.

נראה לי שבנסיבות העניין – וזאת מבלי לקבוע כל עמדה לגבי סיכויי הערעור – מוצדק לעכב את המשך ריצוי המאסר על-ידי המערער. אוסיף שאילו הוגשו הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע לפני המועד שבו התחיל המערער לרצות את עונשו, נוטה הייתי לעכב את תחילת ריצוי המאסר עד להחלטה בבקשה. אינני סבור שהמערער צריך להיפגע מכך שבשל סיבות טכניות, אשר הוסברו על-ידי הסניגור בפתח הדיון, התעכבה במשך כשבועיים הגשת הערעור.

הבקשה מתקבלת וניתן צו המעכב את ביצוע עונש המאסר הממשי, וזאת בכפוף למילוי התנאים הבאים על-ידי המערער: המערער יפקיד ערבון במזומנים או ערבות בנקאית בלתי מוגבלת בזמן בסך 25,000 ₪; וכן את הערבויות שבהן חויב על-ידי בית המשפט המחוזי לאחר מתן גזר הדין. לבקשת הסניגור אני מורה שערבויות אלו יהיו בתוקף. גם צו עיכוב היציאה מן הארץ הקיים נגד המערער יישאר על כנו.

המזכירות תקבע את הערעור לשמיעה לפני הרכב למועד אפשרי לפני יום 30.6.03.

לבקשת הסניגור, ניתנת ארכה של 48 שעות להפקדת הערבון במזומנים או הערבות הבנקאית. משמע שניתן לשחרר את המערער מן המאסר על יסוד הערבויות האחרות הקיימות.