ע"פ 10936/03 עימאד חליאל נ. מדינת ישראל

בחודש ספטמבר 2000, בשעות הלילה, נהג המבקש את רכבו בעקומה שמאלה, ולפתע סטה ימינה והידרדר לתוך תעלה. כתוצאה מאותה תאונה נגרם מותם של שניים, בעוד שהמבקש עצמו ואדם נוסף נפצעו. בכתב אישום שהוגש נגד המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה נטען, כי המבקש נהג תחת השפעת אלכוהול, במהירות מופרזת, כאשר הצמיגים ברכבו לא תקינים, ועובר לתאונה הוא אף נהג בפראות תוך שהוא עוקף כלי רכב מימין ומשמאל, ולעיתים אף נוסע בשוליים. בכל אלה הודה המבקש במשפטו, ובעקבות כך הורשע בעבירות אשר יוחסו לו: הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ועבירות נוספות לפי פקודת התעבורה ותקנותיה. בגין כל אלה גזר בית משפט קמא למבקש 30 חודשי מאסר, 24 חודשי מאסר על-תנאי, ופסילת רישיון נהיגה לצמיתות.

על גזר דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה, והמבקש עותר לעכב את ביצועו של עונש המאסר עד למתן פסק הדין בערעור.

אין בידי להיעתר לבקשה. כידוע, האינטרס הציבורי מחייב אכיפה מיידית של גזר דין, במיוחד כאשר חזקת החפות אינה עומדת עוד למבקש בעקבות הרשעתו המתבססת על עובדות מפלילות בהן הודה. זאת ועוד, בחינת העונש שנגזר למבקש מלמדת, כי לכאורה הוא אינו חורג מרמת הענישה המקובלת, ומכל מקום האפשרות שהמבקש ישא בעונש כולו או בחלקו הארי בטרם יישמע הערעור, הינה אפשרות קלושה. לא נעלמו ממני נסיבותיו האישיות של המבקש, אולם חוששני שבאיזון הכולל של השיקולים הדרושים לעניין, לא הוכחה עילה לעכב את ביצוע העונש.

הבקשה נדחית. מזכירות בית המשפט תקבע את הערעור לשמיעה לא יאוחר מסוף חודש מרץ 2004.