ע"פ 1099/11 דוד בן אבו נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

1.

בתאריך 21.3.07, בשעת בוקר מוקדמת, נהג המערער ברכב ושוטרים שהיו בניידת משטרה הורו לו לעצור עקב חשדם שהוא היה מעורב בהתפרצות. המערער לא ציית לדרישה והחל נמלט תוך נהיגה במהירות מופרזת. בשלב זה הוזעקו ניידות נוספות ואחת מהן יצרה מחסום, אולם המערער שעט קדימה ושוטר היה נאלץ לקפוץ הצידה כדי להימנע מפגיעה. בהמשך, ביצע המערער מספר עבירות תעבורה שהסכנה הכרוכה בהן אינה טעונה פרשנות, וביניהן, נסיעה בניגוד לכיוון התנועה וחצייה של צמתים בהם דלק אור אדום ברמזור. בשלב כלשהו הצליחו הניידות לחסום את דרכו, ואז הוא נטש את רכבו והחל נמלט רגלית, עד שנלכד. בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נטען עוד, כי בעת ביצוען של העבירות היה המערער נתון להשפעתם של סמים.

2.

המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, ועל כן הרשיעו בית המשפט קמא בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה ונהיגה בשכרות, עבירות לפי סעיפים 332(2) ו-329(א)(2) לחוק העונשין, וכן סעיף 62(3) לפקודת התעבורה. בהמשך, נגזר עונשו של המערער – 36 חודשי מאסר, 6 חודשים מאסר על-תנאי, פסילה מנהיגה במשך 5 שנים, והוא חויב לפצות את אחד השוטרים בסכום של 1500 ש"ח.

3.

בערעור זה המופנה נגד העונש, נטען כי כתב האישום נגד המערער הוגש בשיהוי ניכר, ועד שהסתיימו ההליכים חלפו כארבע שנים מיום ביצוע העבירה. במהלך תקופה זו, כך נטען, עשה המערער תפנית בחייו וחדל מלהשתמש בסמי רחוב. לפיכך, ונוכח החשש שכליאתו תדרדר את מצבו, המליץ שרות המבחן להסתפק במאסר בו יוכל המערער לשאת בדרך של עבודות שירות.

4.

אין בידינו להיעתר לערעור. למערער עבר פלילי מכביד ביותר, ולעבירות הנוכחיות עליהן נקרא לתת את הדין נודעת חומרה יתרה. הוא נסע ברכב כאשר הוא נתון להשפעתם של סמים, לא ציית לשוטר שדרש ממנו לעצור, והוא נלכד רק לאחר מרדף במהלכו היווה סכנה של ממש לאלה שנקלעו בדרכו. ככל שהמערער החליט, באמת ובתמים, לעשות שינוי בחייו, לא נותר לנו אלא לקוות שהוא יתמיד בכך. אולם לעובדה זו לא תהיה השפעה יתרה על העונש, נוכח הצורך להלחם בתופעה שאנו נתקלים בה לא אחת, של נהגים פורקי עול הנמלטים מאנשי החוק תוך יצירת סיכון שבעבר הסתיים גם בפגיעות בנפש. בנסיבות אלו לא מצאנו כי הוכחה עילה לשנות מגזר הדין, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.

תשומת לב גורמי שב"ס מופנית למצב בריאותו הלקוי של המערער ולתגובתם של הסובבים אותו למצב זה. נדמה כי בנסיבות אלו טוב יעשה שב"ס אם ישוב ויבחן את השאלה אם אותם תנאי כליאה הולמים את מצבו של המערער.