ע"פ 11021/08 מדינת ישראל נ. מוחמד יאסין

השופט א' א' לוי:

בתאריך 13.10.07, בשעות הערב, חגג תאופיק דיאב (להלן: תאופיק), את יום הולדתו עם אחדים מחבריו במסעדה בטמרה. בכניסה למסעדה הבחין תאופיק בדודניתו הקטינה של המערער ולחץ את ידה. זמן קצר לאחר מכן הגיע המערער למסעדה ודרש מתאופיק לצאת עמו החוצה תוך שהוא מקלל אותו. תאופיק שחשש מפני הצפוי לו, הזעיק בטלפון את אחיו עלי כדי שיחלץ אותו. בשלב כלשהו הוצא המערער מהמסעדה בכוח, והמערער וחבריו החלו לתקוף אותו. במהלך התקיפה דקר המערער את קורבנו עם סכין בגבו, ומעורב אחר בפרשה דקר אותו ברגלו השמאלית וירכו. משהגיע עלי לזירה וביקש לסייע לאחיו, הותקף גם הוא, והמערער דקר אותו באמצעות סכין בחזה העליון. שני האחים לבית דיאב הובהלו לבית חולים, שם קיבלו טיפול רפואי.

המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הורשע בעבירות של החזקת סכין שלא כדין וחבלה בנסיבות מחמירות. על כך הוא נדון ל-18 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על תנאי, והוא חויב לפצות את תאופיק ועלי בסכום של 8,500 ש"ח, כל אחד.

שני ערעורים מונחים בפנינו. באחד (ע"פ 1167/09) מלין המערער על חומרת העונש שהושת עליו, בעוד שבערעור האחר (ע"פ 11021/08) טוענת המדינה כי בית המשפט המחוזי נטה חסד למערער במידה המצדיקה התערבותה של ערכאת ערעור.

האירועים בהם עוסקים הערעורים שבפניו הם גילוי נוסף של תופעת האלימות שפשתה כנגע בחברה הישראלית. בגין עניינים של מה בכך מתלהטות הרוחות, ומיד נשלפים כלי משחית אותם נושאים רבים עמם שלא כדין, והם ננעצים בגופו של היריב. את מחירה של תופעה זו שילמו רבים בחייהם, וכך היה עלול להתרחש גם במקרה הנוכחי. במטרה לבער את נגע האלימות, בכלל, והסכינאות, בפרט, התווה בית משפט זה מדיניות ענישה מחמירה, וחרף זאת מתהלכים בחובנו לא מעטים המתקשים, ככל הנראה, להפנים את המסר הנדרש. מנקודת השקפה זו אנו סבורים כי בעונש אותו גזר בית המשפט המחוזי אין מענה הולם לחומרתן של העבירות, ולפיכך, ובצד החלטתנו לדחות את הערעור בע"פ 1167/09, אנו מקבלים את הערעור בע"פ 11021/08, ומעמידים את תקופת המאסר בה ישא המערער בפועל על 30 חודשים. יתר חלקיו של גזר הדין יעמדו בעינם.