ע"פ 8368/09 רומחן אבו רומי נ. מדינת ישראל

1.

בפניי בקשת עיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' בר-זיו), שהשית עונש של 15 חודשי מאסר בפועל על המבקש 1 ועונש של 22 חודשי מאסר בפועל על המבקש 2, עד להכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה.

2.

המבקשים הורשעו, על פי הודאתם וכחלק מהסדר טיעון, בעבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות. בנוסף המבקש 2 הורשע בעבירה של החזקת אגרופן שלא כדין. המבקשים הודו בבית משפט קמא כי בזמן שהמתלונן חגג עם חבריו במסעדה הם הכו אותו, המבקש 1 פצע את המתלונן ברגלו והמבקש 2 אף תקף אותו באמצעות אגרופן בראשו. יש לציין, שבמסגרת פרשה זו נאשם אחר הורשע בכך שלאחר המעשים שתוארו לעיל דלק אחר המתלונן ודקרו. כתוצאה ממעשי הדקירה נפצע המתלונן באופן שנגרמו לו שתי דקירות בחזה ימין. כתוצאה מכך, המתלונן אושפז במשך ארבעה ימים.

3.

בגזר דינו עמד בית המשפט קמא על כך שאין לגזור גזירה שווה בין המבקשים והנאשם האחר. כמו כן, קבע בית המשפט באופן דומה ביחס למבקשים עצמם, כי העובדה שהמבקש 2 החזיק באגרופן שלא כדין ואף עשה בו שימוש הוא שיקול לחומרה. בית המשפט התייחס לטיעוניי הסנגור בדבר לקיחת האחריות על ידי המבקשים בגין המעשים שהורשעו בהם, ותסקיר המבחן החיובי בעניינו של המבקש 1. למרות זאת הדגיש בית המשפט קמא כי על אף שעמדת שירות המבחן ונסיבותיהם האישיות של המבקשים מהווים נימוקים לקולא, יש להתחשב בכך כי מדובר בעבירות חמורות בהן השיקול בדבר הרתעה מקבל משנה תוקף. דהיינו, מטרת הענישה אינה מתמצית בשינוי דרכם של המבקשים, אלא מתעורר צורך בדבר הרתעת הרבים מביצוע המעשים המיוחסים למבקשים. לפיכך, נגזרו 15 חודשי מאסר בפועל על המבקש 1 ועונש של 22 חודשי מאסר בפועל על המבקש 2.

4.

בבקשה שבפניי שב ומדגיש בא-כוח המבקשים כי הנאשם האחר היה הגורם הדומיננטי ופציעותיו של המתלונן נגרמו בעיקר עקב מעשיו. בהמשך לכך, טען כי עונשו של הנאשם האחר, אשר עקב ערעורה של המשיבה לבית משפט זה הוחמר לכדי 30 חודשי מאסר בפועל, הציב רף ענישה שהשליך גם על עונשם של המשיבים באופן מוגזם, בעוד אין מקום להשוואה ביניהם מבחינת השתלשלות האירועים, מעשיהם וגילם. כמו כן, מאז הגשת כתב האישום חלפו למעלה משנתיים, אשר ברוב תקופה זו שהו המבקשים בתנאי שחרור. לאורך כל התקופה לא נרשמה לחובתם ולו הפרה אחת של תנאי השחרור.

5.

בא-כוח המבקשים הדגיש את עובדת היותו של המבקש 1 קטין בזמן הגשת כתב האישום, ולכן לפי סעיף 4(א) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 אין להעמידו לדין עם בגיר, אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה. משלא נתקבל אישור כנדרש בחוק, הרי פסיקת בית המשפט המחוזי בעניינו של המבקש 1 בטלה מעיקרה. כמו כן, הצביע בא-כוח המבקשים על כך ששירות המבחן המליץ בעניינו של המבקש 1 על שירות לטובת הציבור ללא הרשעה. לבסוף, מדגיש כי מדובר בבחורים צעירים שדרך הפשיעה זרה להם ואינם בעלי עבר פלילי טרם המעשה בו הורשעו. השתת מאסר תהיה בלתי צודקת, נוכח עמדת שירות המבחן שלא הצביע כי המבקשים בעלי השפעות עברייניות או גרים תחת קורת גג שאינה מציבה גבולות.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, הכלל הוא כי נאשם שנגזר דינו לתקופת מאסר בפועל יתחיל בריצוי העונש באופן מיידי, ואין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של גזר דין. בהתאם לכך, על בית-המשפט להפעיל את שיקול דעתו באופן המביא בחשבון את האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר, עוד בטרם בירור הערעור, אך עליו להקפיד עם זאת כי מימוש אינטרס זה איננו פוגע בנידון ובזכויותיו במידה העולה על הנדרש ( ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (2), 241, 261 (2000)). בבקשה דנן אין בטיעוניי בא-כוח המבקשים כדי להצדיק את עיכוב ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור. ביחס להרשעה עצמה טיעונו העיקרי של בא-כוח העוררים נוגע לסוגיית היעדרו של אישור היועץ המשפטי לממשלה להעמדה לדין של בגיר ביחד עם קטין. אולם, מאחר שהוצג בפניי האישור הנדון, שהוא חתום על ידי בית המשפט, הרי אין בכך כדי לסייע למבקשים.

7.

לגבי הטיעונים הנוגעים לחומרת העונש ומתייחסים לאורח חייהם הנורמטיבי וחלקם במעשה של המבקשים, אין בטיעונים אלו כדי לשכנעני כי יש סיכויי גבוה שעונשם יומתק במידה כזאת שיימחק עונש המאסר ויצדיקו את עיכוב ביצוע גזר הדין. אמנם שירות המבחן המליץ שלא להטיל עונש מאסר בפועל על המבקש 1, אך כידוע אין בית המשפט מחויב לאמץ את עמדת שירות המבחן, ומשכך החליטה הערכאה הדיונית ספק אם תתערב בכך ערכאת הערעור. לבסוף, יש להדגיש את חומרת העבירה ונסיבותיה, שכן מדובר במעשה אלים וחמור שבוצע בצוותא ובעזרת אגרופן. שיקול זה מטה את הכף לטובת האינטרס הציבורי ואכיפתו המיידית של עונש המאסר. יש לציין כי בית המשפט המחוזי נתן דעתו להבדל בין חלקם של המבקשים במעשים לחלקו של הנאשם האחר וגזר את דינם בהתחשב בכך.

8.

לפני סיום, יוטעם כי מדובר במעשה אלימות חמור במהלכו אף נדקר המתלונן וכתוצאה מכך אושפז בבית החולים, יש במעשים אלה כדי להצביע על מסוכנותם של מבצעיהם. עמד על כך גם חברי כבוד השופט א' א' לוי בערעורה של המשיבה בהתייחס לנאשם האחר בפרשה זו בגדרו של ע"פ 11021/08 מדינת ישראל נ' יאסין (לא פורסמה, 01.07.09):

"בגין עניינים של מה בכך מתלהטות הרוחות, ומיד נשלפים כלי משחית אותם נושאים רבים עמם שלא כדין, והם ננעצים בגופו של היריב. את מחירה של תופעה זו שילמו רבים בחייהם, וכך היה עלול להתרחש גם במקרה הנוכחי. במטרה לבער את נגע האלימות, בכלל, והסכינאות, בפרט, התווה בית משפט זה מדיניות ענישה מחמירה, וחרף זאת מתהלכים בחובנו לא מעטים המתקשים, ככל הנראה, להפנים את המסר הנדרש."

9.

על פי כל האמור, דין הבקשה להידחות. עם זאת, בשל תקופת המאסר הקצרה יחסית שנגזרה על המבקשים יקבע הערעור לדיון בהקדם. המבקשים יתייצבו לריצוי עונשם במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 24.11.09, עד השעה 10:00.