ע"פ 11067/08 פאיז דראושה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער, ששוב אינו צעיר (יליד שנת 1950), נשוי מזה 30 שנה למתלוננת. בכתב אישום שהוגש נגדו לבית המשפט המחוזי, ובעובדותיו הודה, מתוארת אלימות קשה בה נקט המערער בתאריך 3.3.08 כלפי זוגתו. בשעת לילה הוא נכנס לחדר בו נמה המתלוננת, קפץ עליה, ריתק אותה למיטה על ידי כך שלחץ עם ברכו על חזה, והחל להכותה בכל חלקי גופה, תוך שהוא מקלל אותה ומאיים עליה. לאחר שביצע את זממו, הותיר המערער את המתלוננת מדממת ונמלט מהבית. כתוצאה ממעשיו נגרמו למתלוננת שבר בארובת עין שמאל והמטומה.

כאמור, הודה המערער בעובדות שיוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה בנסיבות מחמירות ואיומים, עבירות לפי סעיפים 333 בשילוב עם 335(ב) וכן סעיף 192 לחוק העונשין. על כך נדון המערער ל-16

חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לשלם למתלוננת פיצוי בסכום של 7000 ש"ח.

בערעור שבפנינו משיג המערער כנגד העונש.

לאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב והאזנו לטיעון על-פה, לא מצאנו כי הוכחה עילה לשנות מגזר הדין. המערער תקף את אשתו וגרם לה חבלה חמורה, והוא עשה זאת חרף התנסותו בהליכים פליליים שננקטו נגדו בעבר, ובגינם אף נשא במאסר. נראה אפוא כי המערער מתקשה להפנים עד תום התנהגות נורמטיבית, ודברים אלה נאמרים ביתר שאת נוכח האמור בתסקירו של שרות המבחן, ממנו עולה כי המערער לוקח אחריות חלקית בלבד על מעשיו, מפחית מחומרתם, אינו מביע צער וחרטה, מתקשה לגלות אמפטיה כלפי המתלוננת, ואף תולה בה את קולר האשם לאלימותו.

בנסיבות אלה העונש שנגזר למערער הנו מאוזן, ואפשר אף שהוא נוטה לקולא, וממילא אין מקום להקל בו עוד.

הערעור נדחה.