ע"פ 11067/08 פאיז דראושה נ. מדינת ישראל

א.

בקשה לעיכוב ביצועו של עונש מאסר, אשר הושת על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת השופטת מוניץ, מיום 25.11.08 בת"פ 30/08, ואשר המבקש החל בריצויו.

ב.

המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות ובעבירה של איומים. כמתואר בכתב אישום מתוקן, ביום 3.3.08 תקף המבקש את המתלוננת, אשתו, היכה אותה באגרופים בכל חלקי גופה, גרם לה חבלות חמורות (אשר הביאו לאשפוז בן ארבעה ימים), קילל אותה ואיים על חייה, ואחר הותיר אותה במקום ללא טיפול רפואי.

ג.

בגזר דינו שקל בית המשפט את חומרת העבירה, ואת המגמה להחמיר בענישה בעבירות אלימות במשפחה. עמדו בפני בית המשפט שני תסקירי מבחן, בהם הובעה התרשמות ממסוכנות של המבקש, ומהימנעותו מנטילת אחריות מלאה למעשיו; שירות המבחן המליץ על עונש מאסר בפועל ופיצוי למתלוננת. עוד התיחס בית המשפט, בין היתר, לעברו הפלילי של המבקש, הכולל מספר עונשי מאסר, אם כי הרשעתו האחרונה מ-1997; לגילו של המבקש (58), למצבו הרפואי הירוד (בעיות בלב ובקיבה), ולמצבו המשפחתי (בן בגיל ההתבגרות, הזקוק כנאמר לנוכחות המבקש); לתקופת מעצר בת שלושה חודשים, אותה ריצה המבקש במהלך משפטו; ולהודאתו של המבקש בכתב האישום בהזדמנות הראשונה. בית המשפט נמנע מלייחס משקל רב לעדות המתלוננת, לפיה סלחה למבקש על מעשיו ומוכנה לקבלו לחיק המשפחה, וזאת נוכח חומרת המעשים והישנותם, והתרשמות שמדובר בהתנהגות אופיינית לקרבן אלימות נמשכת במשפחה. בסיכומו של דבר נגזרו על המבקש 16 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי המעצר), 18 חודשי מאסר על תנאי, ופיצוי למתלוננת בסך 7,000 ₪. בית המשפט המחוזי דחה בקשה לעכב את ביצוע העונש.

ד.

בבקשה הנוכחית מתבקש שחרור המבקש מן המאסר, אותו החל כאמור לרצות, ועיכוב ביצוע המאסר עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש על חומרת העונש. נטען, כי סיכויי הערעור טובים, וזאת בעיקר נוכח סולחה שנערכה בין המבקש לבין המתלוננת, ובקשתה כי המבקש יושב לחיק המשפחה; עוד נמסר על הידרדרות במצב הבריאותי. נטען, כי אין חשש להימלטות, הואיל והמבקש שוחרר בתנאי מעצר בית במשך משפטו; וכי לעת הזאת, בשילוב בין המעצר שקדם למשפט ובין המאסר מאז גזר הדין, ריצה המבקש (עד יום הדיון) קרוב לחמישה חודשי מאסר, כך שאם לא יעוכב הביצוע, עלול הערעור להתרוקן מתוכן.

ה.

בדיון טען עו"ד מחאג'נה, כי לשיטתו לערעור סיכויים טובים שכן בית המשפט קמא מיצה את הדין עם המבקש, חרף אמירת המתלוננת כי אינה פוחדת הימנו; אינטרס בני הזוג, כנטען, הוא להשיב את המבקש לחיק המשפחה, לאחר שהסכסוך החל בחשד המתלוננת לקשרי המבקש עם אשה אחרת. חלה בינתיים אף הידרדרות במצב הבריאות של המבקש, והוא גם אושפז, והמתלוננת גם שהתה לידו בבית החולים, דבר המצביע על היעדר מסוכנות. אם לא ישוחרר המבקש, כך נטען, יאבד טעם הערעור. עוד נטען, כי עברו הפלילי של המבקש ישן, לאחרונה לפני 11 שנה. הובעה נכונות לחלופה, אם בכפר אחר ואם במרחק (כמו עד למשפט - באילת).

ו.

מטעם המדינה נטען כי אכן על התיק להישמע בהקדם, אך ישנה מסוכנות הנתמכת גם בתסקירים. לגופו - לשיטת המדינה העונש שהוטל מאוזן, ואין מקום להקל בו.

ז.

לאחר העיון נראה לי כי אין לעת הזאת מקום לעיכוב ביצוע, אף מבלי שאביע דעה באשר לסיכויי הערעור. ואולם, ראוי לקדם מאוד את מועד שמיעתו של הערעור, כדי שלא יתייתר. המזכירות תואיל איפוא לקבוע את שמיעת הערעור - ערעור גזר דין - עד סוף פברואר 2009.

תשומת לבו של שירות המבחן למבוגרים תופנה למועד הנקבע לשם מתן תסקיר עדכני.