ע"פ 1112/12 אברהם כהן נ. מדינת ישראל

לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (השופטת ט' אוסטפלד נאוי ) מיום 2.2.2012, שלא לפסול עצמו מלדון בתת"ע 7434-05-11.

1.

המערער עומד לדין נוכח בקשתו להישפט על עבירה של נהיגה ברכב תוך שימוש בטלפון סלולארי שלא באמצעות דיבורית. משפטו של המערער מתנהל זה זמן מה ואין זו הפעם הראשונה שהמערער מבקש מבית המשפט כי יפסול עצמו מלישב בתיק, כאשר בית המשפט קמא אינו מקבל טענה מטענותיו הדיוניות. חרף ניסיונותיו עד כה, טרם הצליח המערער להצביע על קיומה של עילת פסלות ולפיכך מספר בקשות בנדון נדחו על ידי בית המשפט קמא. הערעור שלפניי הינו ערעור שני על אחת מההחלטות הללו. ביום 15.9.2011 דחיתי בפסק דיני בע"פ 5130/11 ערעור של המערער על החלטה של בית המשפט קמא שלא לפסול עצמו, היות שלא הוכחה בו עילת פסלות.

2.

לאחר שניתנה החלטתי הקודמת המשיך המשפט להתנהל. בדיון ביום 2.2.2012, בעיצומו של שלב הוכחות, עת חקר המערער את אחד העדים הנחה בית המשפט קמא את המערער, נוכח התנהלותו באולם בית המשפט, להנמיך את קולו ו"לשאול את העד שאלות ספציפיות, ולא כלליות". המערער בתגובה ביקש מבית המשפט לפסול עצמו היות שלשיטתו מנע ממנו בית המשפט לשאול שאלות הקשורות לתפקידו של העד. בית המשפט קמא דחה את בקשת הפסלות בהיעדר עילה ועל החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בערעורו טוען המערער, כי בית המשפט לא אפשר לו לחקור את עדי התביעה וכי נגרם לו בכך עיוות דין המצדיק את פסילת המותב.

3.

בערעור הנוכחי שב וקובל המערער, בדומה לערעורו הקודם, על החלטה דיונית של בית המשפט קמא. כפי שציינתי בפסק דיני הקודם בעניינו של המערער, אין בהחלטות דיוניות של בית המשפט, כשלעצמן, כדי לבסס עילת פסלות. גם הפעם לא הצליח המערער להראות כי מעבר לעצם דחיית טענתו הדיונית קם בעניינו חשש ממשי למשוא הפנים, שהוא כידוע המבחן לפסלות שופט.

לפיכך, הערעור נדחה.