ע"פ 1140/07 דוד נהרי נ. מדינת ישראל

לפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין שניתן ביום 27.12.06 בת"פ 8104/05 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' יעקב).

1.

ביום 30.1.06 הורשע המערער בבית משפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' יעקב), על פי הודאתו ובהתאם להסדר טיעון, בעובדות כתב האישום המתוקן בגין עבירות של חטיפה, סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, תקיפה הגורמת חבלה, ומעשה פזיזות ורשלנות, עבירות לפי חוק העונשין, התשל"ז - 1977. לפי כתב אישום מתוקן בו הודו המערער ושותפו (להלן: הנאשמים ), היה המתלונן דייר בדירה השייכת לקרובי משפחה של הנאשמים. על רקע השכרת הדירה למתלונן התגלעו חילוקי דעות כספיים בינו לבין הנאשמים. ביום 22.3.05 הבחינו הנאשמים במתלונן כאשר הלה התהלך ברחוב. המבקש ושותפו ירדו מרכבם והחלו לרדוף אחרי המתלונן וכשהשיגוהו החלו להכותו תוך שימוש בידיהם וברגליהם. הנאשמים הכניסו בכוח את המתלונן לרכבם ונסעו לבית הקברות באילת, שם עצרו וירדו מהרכב, תוך כדי שהם ממשיכים להכות את המתלונן. במהלך האירוע איימו הנאשמים על המתלונן שיפגעו בו אם לא יחזיר להם סכום של 8,000 ש"ח. לאחר מכן, הצטרף אל הנאשמים אדם נוסף, והשלושה הכניסו את המתלונן לתא המטען של הרכב ונסעו למקום אשר נמצא בסמיכות למחסני העירייה. המתלונן הצליח לפתוח את תא המטען וברח לכיוון צריף בו שהה שומר וביקש ממנו להזעיק את המשטרה. הנאשמים השיגו את המתלונן, המשיכו להכותו והכניסו אותו בשנית לתא המטען. הנאשמים פנו לשומר ואמרו לו שלא יעשה דבר, ואז המשיכו בנסיעתם עד שהגיעו בסמוך לקיבוץ אילות, שם הוציאו את המתלונן מתא המטען והמשיכו להכותו. המערער אף איים בשנית על המתלונן ועל חברתו. כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים נגרמו למתלונן חבלות בבית החזה ובגב. לאחר האירועים המתוארים לעיל ביקש המערער להחנות את הרכב, אך שוטר שעבר במקום הבחין בו ואותת לו לעצור. בתגובה לאיתות החל המערער לנסוע במהירות גבוהה ובפראות ונתפס רק כאשר נחסמה דרכו.

ביום

27.12.06 הורשע המבקש על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. בית המשפט ציין את חומרת מעשיהם של המערער ושותפיו, שבוצעו תוך הפעלת אלימות קשה כנגד המתלונן. בית המשפט הוסיף וקבע כי על מעשים כאלה של חטיפה ותקיפה חמורה, שגרמו לחבלות קשות, לא ניתן לעבור לסדר היום ללא ענישה משמעותית. לפיכך, דחה בית המשפט את המלצות תסקיר שירות המבחן להטיל על המבקש עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות לצד עונש מאסר מותנה ארוך על מנת שלא להחמיר את מצב משבר בו נתון המבקש, ודן את המבקש לתקופה של 15 חודשים מאסר בפועל, ולשנה מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו. בית המשפט נאות לבקשת בא כוח המערער ועיכב את ביצוע העונש ב-45 יום, על מנת שיתאפשר למערער להגיש ערעור על גזר הדין.

2.

ביום 6.2.07 הגיש המערער ערעור על חומרת גזר הדין לבית משפט זה. במקביל הגיש בקשה לעיכוב ביצוע העונש עד למתן החלטה בערעור. הוא טוען כי אין לו עבר פלילי מלבד עבירת תכנון ובניה ישנה ומציין כי התייצב לכל הדיונים שנקבעו, ושיתף פעולה עם בית המשפט ושרות המבחן. לטענתו, העובדה שהיה משוחרר כל תקופת ההליך מעידה כי אין הוא מהווה סכנה לציבור. בנוסף, המערער טוען כי שירות המבחן התרשם שהמסוכנות הנשקפת ממנו הינה נמוכה, וכי האירועים קרו על רקע משברים בחייו, ביניהם תאונה שהותירה אותו עם נכות ואובדן מקום עבודתו. עוד נטען כי קיים חשש שירצה את עונשו לפני שישמע ערעורו. לפיכך, המערער טוען כי עיכוב ביצוע גזר הדין בעניינו עומד בקריטריונים שנקבעו על ידי בית משפט זה בע"פ 111/99

שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (2) 241 (2000) (להלן: הלכת שוורץ ).

באת כוח המשיבה טענה כי קיים אינטרס ציבורי, לאור חומרת מעשיו של המערער, לאכוף את עונשו באופן מידי. כמו כן, לטענתה, כעת לאחר הרשעתו, לא עומדת למערער חזקת החפות ולכן העובדה שהיה משוחרר עד כה אינה מצדיקה כשלעצמה את עיכוב ביצוע העונש שהושת עליו.

3.

ההלכה היא כי בית המשפט מחויב לבחון את האיזונים בין אינטרס הציבור לאכוף את עונשו של אדם בסמוך למועד הרשעתו, ואינטרס הפרט לממש את זכות הערעור. לשם כך, בית המשפט בוחן בין היתר את חומרת העבירה והנסיבות בהן בוצעה, תקופת המאסר שהושתה על המערער, סיכויי הצלחת הערעור, עברו הפלילי של המערער והתנהגותו במהלך המשפט. כמו כן, נבחנות נסיבותיו האישיות.

במקרה דנן, הורשע המערער בעבירות אלימות חמורות, ולפיכך האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר ממשי ונכבד (ראו: ע"פ 6043/05 חתוכה נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(2) 4310). עם זאת, בתסקיר המבחן נקבע כי אין מדובר באדם אלים או באדם בעל מאפיינים עבריינים באישיותו או בהתנהגותו. שרות המבחן התרשם כי מדובר באירוע חריג ובהתנהגות חריגה שהמקור לה הוא רצף משברים שחווה המערער בתקופה שקדמה לאירוע. כמו כן, המערער, שהיה משוחרר זמן ניכר במהלך ניהול משפטו, הופיע לכל הדיונים שנקבעו בעניינו תוך שיתוף פעולה מלא עם בית המשפט ושרות המבחן (ראו ע"פ 7911/05 אטיאס נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(3) 2967). קיים גם חשש כי לאור תקופת המאסר הקצרה יחסית שלה נידון המבקש יתייתר הערעור בטרם ישמע. לפיכך, בבחינה של האיזונים והשיקולים עומדים לזכותו של המערער עברו הנקי, תסקיר שירות המבחן והתרשמותו החיובית, התנהלותו של המערער במהלך משפטו ותקופת המאסר הקצרה יחסית שנגזרה עליו מול חומרת העבירות המיוחסות

לו והאינטרס הציבורי באכיפת פסק הדין. תוך שקלול כל אלו ועל רקע נסיבותיו האישיות של המערער, אני נעתרת לבקשה לדחיית ביצוע העונש, עד למתן פסק דין בערעור.

לאור האמור, עונש המאסר שנגזר על המבקש יעוכב עד להכרעה בערעורו. בנוסף, אני מוצאת לנכון לקבוע כי הדיון בערעור יקבע בהקדם.