ע"פ 1150/07 אייל נהרי הלוי נ. מדינת ישראל

לפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין שניתן ביום 27.12.06 בת"פ 8104/05 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' יעקב), בו נגזרו על המבקש 18 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו וכן שנה מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו.

1.

ביום 30.1.06 הורשע המבקש בבית משפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' יעקב), על פי הודאתו ובהתאם להסדר טיעון, בעובדות כתב האישום המתוקן בגין עבירות של חטיפה, סחיטה באיומים, סחיטה בכוח ותקיפה הגורמת חבלה, עבירות לפי חוק העונשין, התשל"ז - 1977. לפי כתב האישום המתוקן בו הודו המבקש ובן דודו (להלן: הנאשמים ), היה המתלונן דייר בדירה השייכת לקרובי משפחה של הנאשמים. על רקע השכרת הדירה למתלונן התגלו חילוקי דעות כספיים בינו לבין הנאשמים. ביום 22.3.05 הבחינו הנאשמים במתלונן כאשר הלה התהלך ברחוב. המבקש ובן דודו ירדו מרכבם והחלו לרדוף אחרי המתלונן וכשהשיגו החלו להכותו תוך שימוש בידיהם וברגליהם. תוך כדי מאבק שבר המבקש בקבוק זכוכית על ראשו של המתלונן. לאחר מכן, הכניסו הנאשמים בכוח את המתלונן לרכבם ונסעו לבית הקברות באילת, שם עצרו וירדו מהרכב, תוך כדי שהם ממשיכים להכות את המתלונן. במהלך האירוע איימו הנאשמים על המתלונן שיפגעו בו במידה ולא יחזיר להם סכום של 8,000 ש"ח. לאחר מכן, הצטרף אל הנאשמים אדם נוסף, והשלושה הכניסו את המתלונן לתא המטען של הרכב ונסעו למקום אשר נמצא בסמיכות למחסני העירייה. המתלונן הצליח לפתוח את תא המטען וברח לכיוון צריף בו שהה שומר וביקש ממנו להזעיק את המשטרה. הנאשמים השיגו את המתלונן, המשיכו להכותו והכניסו אותו בשנית לתא המטען. הנאשמים פנו לשומר ואמרו לו שלא יעשה דבר, ואז המשיכו בנסיעתם עד שהגיעו בסמוך לקיבוץ אילות, שם הוציאו את המתלונן מתא המטען והמשיכו להכותו. כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים נגרמו למתלונן חבלות בבית החזה ובגב.

ביום

27.12.06 הורשע המבקש על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. בגזר דינו ציין בית המשפט את חומרת מעשיהם של המבקש ובן דודו שבוצעו תוך כדי הפעלת אלימות קשה כנגד המתלונן. בית המשפט הוסיף וקבע כי מעשים כאלה של חטיפה ותקיפה חמורה, שגרמו לחבלות קשות, אינם יכולים לעבור לסדר היום ללא ענישה משמעותית. בתסקיר המבחן שנערך לבקש בית המשפט ציינה קצינת המבחן כי מדובר באדם המנהל אורח חיים בלתי יציב וכי התנהגותו מאופיינת, לעיתים, בהתנהגות אנטי-סוציאלית ובקווים אימפולסיביים ותוקפנים. כמו כן, צוין כי מאסרו הממושך של המבקש המחיש לו את ההשלכות של התנהגותו והוא שואף לשנות את אורחות חייו. שירות המבחן התרשם כי המבקש לקח אחריות על מעשיו והביע חרטה כנה על ביצוען. לפיכך, שירות המבחן המליץ להטיל על המבקש עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות לצד עונש מותנה על מנת שלא לחבל בסיכויי שיקומו. בית המשפט ציין כי עברו הפלילי של המבקש כולל עבירות של חטיפה, עבירות סמים, עבירות רכוש, עבירות אלימות, מרמה ואיומים. בנוסף, ציין בית המשפט כי למבקש תלוי ועומד עונש מותנה בגין הרשעות מ-2004, אשר על פי הסדר הטיעון בתיק זה לא יופעל. לפיכך, בית המשפט לא קיבל את המלצת שירות המבחן ודן את המבקש לתקופה של 18 חודשים מאסר בפועל, ולשנה מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו. בית המשפט נאות לבקשת בא כוח המבקש ועיכב את ביצוע העונש ב-45 יום, על מנת שיתאפשר למבקש להגיש ערעור על גזר הדין.

2.

ביום 6.2.07 הגיש המבקש ערעור על חומרת גזר הדין לבית משפט זה. במקביל הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע העונש עד למתן החלטה בערעור. בא כוח המבקש טען, כי מרשו החל תהליך גמילה בקבוצה טיפולית אשר ירד לטמיון אם ישלח לריצוי עונשו שכן קיים חשש ממשי שהמבקש יתדרדר חזרה לעולם הסמים. עוד נטען, כי מדובר בערעור נקודתי ויש לאפשר למבקש את יומו בבית משפט תוך כדי מתן יד שיקומית. בא כוח המבקש הוסיף וטען כי אם יופחת עונשו של המבקש בשליש, יוותרו לו 11 חודשי מאסר, ולכן קיים חשש כי המבקש ירצה את עונשו לפני שישמע ערעורו. כמו כן, בא כוח המבקש מציין כי שירות המבחן התרשם כי המבקש צרך סמים בעבר על רקע משברים בחייו, ביניהם מות בתו בנסיבות טרגיות בהיותה בת 9 חודשים. לפיכך, המליץ שירות המבחן על עונש שירוצה בעבודות שירות לצד מאסר מותנה, שכן מאסר בפועל עלול לגרום לנסיגה במצבו הנפשי של המבקש. במקביל הפנה שרות המבחן את המבקש לטיפול פסיכולוגי. לפיכך, ולאור הנסיבות המיוחדות של מקרה זה, בא כוח המבקש טוען כי יש לעכב את ביצוע גזר הדין עד למתן החלטה בערעור.

באת כוח המשיבה טענה כי לא מדובר באירוע נקודתי אלא במסכת אלימות קשה. לטענתה, התנהגותו של המבקש שכללה שבירת בקבוק על ראשו של המתלונן מעידה על רמת מסוכנות גבוהה. כמו כן, לטענתה, עברו הפלילי העשיר של המבקש והסיכוי הנמוך שכלל לא יוטל עליו עונש מאסר עומדים כנגד עיכוב ביצוע העונש. עוד נטען, כי מתסקיר המבחן עולה כי המבקש נוטה לצמצם את חלקו במעשה. לפיכך, ולאור חומרת מעשיו של המבקש

קיים אינטרס ציבורי לאכוף את עונשו של המבקש באופן מידי.

3.

ההלכה היא כי בית המשפט מחויב לבחון את האיזונים בין אינטרס הציבור לאכוף את עונשו של אדם בסמוך למועד הרשעתו, ואינטרס הפרט לממש את זכות הערעור (ראו:

בע"פ 111/99

ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (2) 241 (2000) (להלן: הלכת שוורץ )). לשם כך, בית המשפט בוחן את חומרת העבירה והנסיבות בהן בוצעה, תקופת המאסר שהושתה על המבקש, סיכויי הצלחת הערעור, עברו הפלילי של המבקש והתנהגותו במהלך המשפט. כמו כן, נבחנות נסיבותיו האישיות של המבקש.

במקרה דנן, הורשע המבקש בעבירות אלימות חמורות, לפיכך, האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר גדול (ראו: ע"פ 6043/05 שחר חתוכה נ' מדינת ישראל , תק-על 2005(2) 4310). כמו כן, בתסקיר המבחן שנערך בהתאם להחלטת בית המשפט נקבע כי מדובר באדם המנהל אורח חיים בלתי יציב שאימץ דפוסים הרסניים, לרבות שימוש בסמים, ומתקשה לרסן את התנהגותו לאורך זמן. עם זאת, שרות המבחן אף התרשם כי המבקש מנסה לגייס כוחות להתנהלות תקינה ומבטא חרטה על מעורבותו באירוע, תוך כדי שהוא מודע חומרת מעשיו. בנוסף, עולה החשש כי לאור תקופת המאסר הקצרה יחסית לה נידון המבקש יתייתר הערעור בטרם ישמע. אכן, מנגד לחומרת מעשיו של המבקש עומדים לזכותו ניסיונו הכנה לחזור לדרך המוטב, והשתלבותו בקהילה טיפולית. תוך שקלול מסקנות תסקיר המבחן ועל רקע נסיבותיו האישיות של המבקש, ביניהם מות בתו, נכונותו להשתקם והליכי גמילה בהם הוא נוטל חלק, אני נעתרת לדחיית ביצוע העונש, עד למתן פסק דין בערעור. עיכוב הביצוע מותנה בפיקוח של שירות המבחן שילווה את תקופת שחרורו של המבקש. כמובן שאם המבקש יפר את האמון שניתן בו לתקופת הביניים עד להחלטה בערעור, יביא הדבר לביטול עיכוב הביצוע של עונש המאסר.

לאור האמור, עונש המאסר שנגזר על המבקש יעוכב עד להכרעה בערעורו. במקביל, אני מוצאת לנכון לקבוע כי הדיון בערעור יקבע בהקדם.