ע"פ 1161/11 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער, יליד חודש אוקטובר 1992, נמצא על פי הודאתו, כמי שביצע עבירה של חבלה חמורה לפי סעיפים 333+335(א)(1) לחוק העונשין. בכתב האישום נטען, כי בתאריך 29.3.10, בשעת ערב, הוא הגיע למקום כלשהו בכפר נחף, שם שהה גם המתלונן, קטין יליד חודש אוגוסט 1993. בין השניים התפתחו חילופי דברים, במהלכם התקרב המערער ליריבו ודקר אותו עם מברג בחזהו. בעקבות כך הובהל המתלונן לבית חולים, שם אובחנה אצלו דקירה חודרת בעצם החזה.

בתסקירים שהגיש שירות המבחן לבית המשפט המחוזי, הומלץ להסתפק בעניינו של המערער בצו מבחן, מאסר על-תנאי והתחייבות להימנע מעבירה. את ההמלצה הזו דחה בית המשפט, שבסופו של יום הרשיע את המערער ודן אותו ל-15 חודשי מאסר, 15 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 15,000 ש"ח.

המערער סבור כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו מבלי שנתן משקל הולם לשיקולים אלה: הודאתו; החרטה הכנה שהביע; העדרם של דפוסים עבריינים בהתנהגותו; היותו קטין בשעת מעשה, והחובה לשים את הדגש בעניינם של קטינים על שיקולי שיקום; לבסוף, נטען כי כליאתו עלולה להטמיע בו התנהגות עבריינית, ולסכל את הסיכויים לשיקומו.

אף שבפיו של המערער נימוקים כבדי משקל, ובראשם גילו הצעיר בשעת מעשה וגם עתה, לא סברנו כי הוכחה בפנינו עילה לשנות מגזר הדין. אותם נימוקים היו לנגד עיניה של הערכאה הדיונית, שניתחה בהרחבה את כל השיקולים הצריכים לעניין תוך שהיא מפנה לפסיקתו של בית משפט זה. המערער חטא באלימות חמורה, שבנקל היתה עלולה להסתיים בקיפוד פתיל חייו של קטין אחר, ומשתופעות מסוג זה שוב אינן נדירות במקומותינו, נראה כי אין מנוס מליתן דגש יתר בענישה על הרתעת הרבים.

נוכח האמור, הערעור נדחה. המערער יתייצב לשאת בעונשו ביום י"ד באב התשע"א (14.8.11), בבית המשפט המחוזי בחיפה, עד לשעה 10:00.