ע"פ 1163/07 מוחמד אבו ח'דיר נ. מדינת ישראל

השופטת ע' ארבל :

1.

המערער, יחד עם שלושה נאשמים נוספים, הורשע בשתי עבירות של ייצור נשק- לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ), ובשתי עבירות של הצתה- לפי סעיף 448(א) סיפא לחוק. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן נפגש המערער יחד עם שני נאשמים נוספים והשלושה תכננו לידות בקבוקי תבערה לעבר שכונה יהודית ברכס שועפאט. השלושה הכינו שלושה בקבוקי תבערה וידו אותם לעבר בית כנסת בו שהו באותה עת מתפללים. אחד מבקבוקי התבערה נפל בסמוך לחלון בית הכנסת, התפוצץ, אך לא התלקח. אישום נוסף מייחס למערער כי נפגש עם שני נאשמים נוספים, השלושה הכינו שלושה בקבוקי תבערה וידו אותם בעומדם על גשר לעבר הכביש מתחתם. בקבוקי התבערה נפלו על שולי הכביש והתלקחו.

2.

בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' נועם) ציין בגזר דינו את חומרת העבירות שביצע המערער מהן נשקף סיכון ממשי לעוברי הדרך והמתפללים, ואשר הן שקולות להפעלת נשק חם. משנה חומרה ראה בית המשפט במניע האידיאולוגי-לאומני שעמד מאחורי מעשיו, בביצוע העבירות בחבורה ובהישנות המעשים. במקרה זה סבר בית המשפט כי משקלם של ההגנה על ביטחון הציבור, הגמול וההרתעה, גוברים על שיקולי ענישה אחרים, וביניהם השיקול השיקומי של נאשמים כה צעירים. בית המשפט אף ביסס את גזר דינו על עונשי מאסר ממושכים שהוטלו בפסיקה קודמת אף כאשר היה מדובר בקטינים נעדרי עבר פלילי.

לאור שיקולים אלו נגזרו על המערער 22 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו, 18.7.06, שנת מאסר על תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו עבירה שבה הורשע בתיק זה או עבירת פשע שתסב לאדם חבלה של ממש.

3.

הערעור שבפנינו נסב על חומרת העונש בלבד. בא-כוח המערער טען בפנינו כי העונש חמור בהתחשב בגילו הצעיר של המערער, כ-18 שנים בעת ביצוע העבירה, הבעת החרטה שלו, והעובדה כי מדובר בשני מעשים חריגים במסכת חייו התקינה. הסנגור הפנה לפסיקה קודמת המצדיקה לטענתו הקלה בעונשו של המערער.

באת-כוח המדינה הדגישה כי מדובר במעשים חמורים, וכי המערער היה בגיר בעת ביצועם. היא ציינה כי בתסקיר שירות המבחן צוין בטעות כי המערער קטין, ולפיכך היא סבורה כי אין מקום להתחשב מעבר לכך.

4.

אין בידינו להיעתר לערעור ולהקל בעונשו של המערער. אמנם מדובר בבחור צעיר, נעדר עבר פלילי, ואשר תסקיר שירות המבחן בעניינו חיובי. עם זאת, אין להתעלם מחומרת המעשים בהם היה מעורב המערער בשני מקרים שונים, בהם יידה בקבוק תבערה לעבר בני אדם בבית כנסת וברכביהם ובכך יצר סיכון ממשי לחייהם. צדק בית המשפט קמא בקובעו כי מעשים אלו שקולים לשימוש בנשק חם. כמו כן יש לזכור כי המערער ביצע את המעשים המיוחסים לו בהיותו בגיר, במסגרת חבורה שהוא האדם הבוגר ביותר בה, ועל רקע של מניעים לאומניים. העונש שהוטל על המערער אינו חורג מרף הענישה הנוהג בעבירות מעין אלו. אמנם ישנם מקרים בהם מצא בית המשפט להטיל עונשים קלים יותר, אך במבט כולל הלוקח בחשבון את מכלול הנסיבות והשיקולים, אין לומר כי 22 חודשי מאסר הינם עונש חמור מדי בהשוואה למקרים קודמים (ראו ע"פ 4421/06 אללה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.10.06) למול ע"פ 262/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.7.06)). כבר ציינתי זה מכבר שעל בתי המשפט " להעביר מסר חד משמעי ונוקב של הרתעה מפני מעשים אלו שחוזרים ונשנים לצערנו ולא פעם מסתיימים בפגיעה ממש", וכן כי במעשים אלו שמבוצעים על רקע אידיאולוגי-לאומני נדחים שיקולי ענישה אחרים מפני שיקול ההרתעה (ראו ע"פ 9201/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.3.07)).

אשר על כן הערעור נדחה.