פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 119/06
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערערת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
בילאל שיתווי
ערעור על גזר-דין של בית-המשפט
המחוזי בנצרת בת.פ. 1058/05 מיום 30.11.05, שניתן על-ידי כבוד השופט ה' ח'טיב
תאריך הישיבה:
כ"ג בטבת תשס"ו
(23.1.06)
בשם המערערת:
עו"ד יאיר חמודות
בשם המשיב:
עו"ד ויסאם כעביה; עו"ד ששון בר עוז
בשם שירות המבחן:
גב' אלה איתן
פסק-דין
השופט ס' ג'ובראן:
1.המשיב הורשע - על-פי הודאתו – בבית-המשפט המחוזי בנצרת בכתב אישום מתוקן בעבירה של חטיפה לשם סחיטה לפי סעיף 372 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין; עבירה של הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין; תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות לפי סעיף 380+ 382(א) לחוק העונשין וכן עבירה של סיוע לשוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) + סעיף 32 לחוק העונשין.
2.על-פי עובדות האישום הראשון, קשרו המשיב ושלושה אחרים לשדוד אדם תוך פיתויו להגיע למקום מבודד. המשיב יצר קשר דרך האינטרנט עם המתלונן (להלן: המתלונן) באמצעות מודעה אשר פרסם המתלונן למטרת קיום יחסי-מין הומוסקסואליים והשניים נדברו להיפגש מאוחר יותר. המתלונן אסף את המשיב לרכבו, עד אשר הגיעו למקום מבודד, שם התנפלו המשיב והאחרים על המתלונן והיכו אותו בכל חלקי גופו, בידיהם ובמוטות ברזל ודרשו ממנו את כספו.
על-פי עובדות האישום השני, לאחר שקשר המשיב קשר עם אחרים לשדוד אדם תוך פיתויו להגיע למקום מבודד, יצר המשיב קשר דרך האינטרנט עם ע"ח (להלן: המתלונן ע') באמצעות אתר, שעניינו היכרות למטרת קיום יחסי-מין הומוסקסואליים. המשיב קבע עם המתלונן ע' מפגש בטענה, כי יפגישו עם אחר המכונה "תמיר" למטרת קיום יחסים אינטימיים. המתלונן ע' הגיע ברכבו לחורשה, שאז הגיע אדם שהזדהה כ"תמיר". לפתע, הגיחו שניים מהקושרים, רעולי פנים, כשבידיהם סכין ואיימו על המתלונן ע', כי יהרגו אותו. הם נטלו את תיקו של המתלונן ע' והורו לו ללכת למשוך כסף מזומן.
3.ביום 25.9.05 הודה המשיב בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, אשר לפיו הוסכם, כי המשיב יורשע ויישלח לשירות המבחן על-מנת שיוכן תסקיר בעניינו. בית-המשפט המחוזי הרשיע את המשיב – על-פי הודאתו – והפנה אותו לקבלת תסקיר שירות המבחן.
4.ביום 30.11.05 גזר בית-המשפט המחוזי על המשיב עונש של 30 חודשי מאסר מהם 15 חודשים לריצוי בפועל והיתר על תנאי לשלוש שנים, שלא יעבור עבירת שוד או כל עבירת אלימות מסוג פשע; קנס בסך 10,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתו; ופיצוי כספי לכל אחד מהמתלוננים בסך 10,000 ש"ח.
בית-המשפט המחוזי מצא לנכון להקל בעונשו של המשיב בשל גילו הצעיר, העדר עבר פלילי משמעותי וארח החיים שניהל עד למעצרו. עוד ניתן משקל להודאתו בשלב מוקדם של ההליך ולעובדה, כי הוא נטל אחריות למעשיו והביע צער וחרטה.
מכאן הערעור שבפנינו המכוון כנגד קולת העונש.
5.לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ולאחר ששקלנו את כלל נסיבות העניין, הגענו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן.
6.עבירת השוד בה הורשע המערער היא חמורה מאוד. בית-משפט זה כבר קבע, כי עבירות שוד ואלימות ובמיוחד כאלה המבוצעות בצוותא לאחר תכנון מראש, מצריכות תגובה עונשית חמורה ואפקטיבית כמסר של הגנה על ביטחון הציבור וכמסר חינוכי שייקלט בתודעת הציבור (ראו ע"פ 501/93 בורחוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 2566/04 מדינת ישראל נ' כפיר כהן ואח' (לא פורסם)).
במקרה שלפנינו, תכנן המשיב היטב את מעשיו ופעל בתחכום רב, תוך פיתוי הקורבנות להגיע למקום מבודד על-מנת לשדוד אותם באלימות ובאיומים. עובדות כתב האישום, בו הודה המשיב, מצביעות על שיטה שהמשיב פיתח על-מנת לפתות את קורבנותיו באמצעות שימוש באתרי אינטרנט בהם מבקשים גברים לקבוע פגישות לצורך קיום יחסי מין. כמו-כן, המשיב ושותפיו לא הסתפקו באיומים, אלא תקפו באלימות את קורבנותיהם תוך שימוש בנשק קר על-מנת לשדוד את כספם.
7.קביעתו של בית-המשפט המחוזי - לפיה התנהגותו העבריינית והאלימה של המשיב מגלמת בחובה חומרה מיוחדת לאור העובדה, כי המשיב ביצע את מעשיו כלפי אנשים שהוא סבר, כי לא יתלוננו במשטרה בשל הרצון להישאר אנונימיים ולא לחשוף את נטיותיהם המיניות - בדין יסודה. עוד יש לציין, כפי שקבע בית-המשפט המחוזי, כי דווקא נסיבותיו האישיות של המשיב - אשר גדל במשפחה נורמטיבית, מבוססת כלכלית, הנמנית על המעמד הסוציו-אקונומי המבוסס בכפר, אשר דאגה למחסורו של המשיב - מקשות על הבנת המניעים שהביאו אותו לבצע את העבירות בהן הורשע.
8.על כל אלה נוסיף, כי מתסקיר שירות המבחן עולה, כי המשיב נטל אחריות חלקית בלבד למעשיו וטען, כי נגרר על-ידי חבריו, אשר לדבריו ניצלו אותו ולחצו עליו. שירות המבחן התרשם, כי קיים ספק לגבי מידת יכולתו של המשיב לגלות אמפטיה כלפי הקורבנות.
9.אשר-על-כן, ונאמנים אנו לדרכנו כערכאת ערעור, שלא למצות את הדין עם המשיב, אנו מחליטים לקבל את הערעור ולהחמיר בעונשו, במובן זה, שתקופת המאסר תועמד על 45 חודשים, מתוכם 30 חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי, כפי שקבע בית-המשפט המחוזי. יתר חלקי גזר-הדין של בית-המשפט המחוזי יעמדו בעינם.
ש ו פ ט
השופט א' גרוניס:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופטת ע' ארבל:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
הוחלט, כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן.
ניתן היום, כ"ג בטבת תשס"ו (23.1.06).
ש ו פ ט ש ו פ ט
ת ש ו פ ט