ע"פ 2566/04 מדינת ישראל נ. כפיר כהן

השופטת ד' ביניש :

לפנינו ערעור המדינה על קולת עונשם של שלושת המשיבים וערעור המשיבים הטוענים כנגד חומרת העונש שהושת עליהם. הפרשה אשר בגינה נגזר דינם של המשיבים הינה חמורה ביותר. שלושת המשיבים הורשעו על פי הודאתם בעבירות של נסיון שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) וסעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ועבירות אלימות נוספות שנכרכו בעבירה זאת. נסיבות נסיון השוד קשות ומזעזעות. כעולה מעובדות כתב האישום שהמשיבים הודו בהן, משנודע למשיבים כי המתלונן, אדם מבוגר בן 67, מחזיק סכום כסף של 50,000 ש"ח בביתו, קשרו ביניהם קשר לשדוד ממנו את הכסף ולחלקו ביניהם. כדי להוציא את משימתם לפועל, ערכו השלושה סיורים באזור מגוריו של המתלונן, בחנו את הדרך הנוחה לכניסה לבית, הצטיידו באקדח פלסטיק, כובעי גרב שחורים, כפפות, אזיקונים מפלסטיק וגליל סרט דביק. כשהם מצויידים בציוד לשם ביצוע השוד, טפסו המשיבים דרך המרפסת אל דירתו של המתלונן, ובעת שהמתלונן ובת-זוגו היו במיטתם, תקפו אותם, איימו עליהם, הצמידו סרט דביק לפיו של המתלונן, סתמו באכזריות את פיה של בת זוגו, וגרמו לבני הזוג חבלות חמורות. עקב הזעקה שקמה הגיעו השכנים, ואף הטלפון צלצל ובנסיבות אלה נסו המשיבים על נפשם. משיב 2 נתפס על ידי שוטר שכן, ובמהלך התנגדותו למעצר תקף את השוטר, שני שותפיו הצליחו להימלט אך נעצרו לאחר מכן.

בבית המשפט קמא ניסו המשיבים 1 ו-2 לטעון כי מעשיהם בוצעו עת שהיו נתונים בהשפעת סמים, אך בית המשפט קמא דחה טענה זו משום שהעבירה היתה מתוכננת מראש. בטרם גזר את הדין נתן בית המשפט דעתו לתסקירי שירות המבחן שהוגשו לו. ביחס למשיבים 1 ו-2 סבר שירות המבחן כי יש ליתן להם הזדמנות להיגמל מסמים, ואף סבר כי יש סיכוי לגמילתם. אשר למשיב 3, ביחס אליו נפרשו נסיבותיו האישיות בתסקיר שירות המבחן, מהן עולה כי מדובר באדם מבוגר, יליד 1951, אשר עקב משבר בחייו הסתבך בביצוע עבירות פליליות. בגזר דינו עמד בית המשפט על חומרת העבירה ועל הצורך, בנסיבות הענין, להעדיף את הגישה המחמירה על פני הגישה השיקומית וגזר על כל אחד מן המשיבים 48 חודשים לריצוי מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי של 24 חודשים. על משיב 1 נגזר עונש של 3 חודשי מאסר לריצוי בחופף בגין תיק אחר; על עונשו של משיב 2 התווספו 6 חודשי מאסר בגין עבירה של תקיפת שוטר, מהם 3 חודשים חופפים ו-3 חודשים מצטברים, כך שיירצה 51 חודשי מאסר וכן חויבו המשיבים לפצות את המתלוננת בסכום של 2,500 ש"ח כל אחד.

בטיעוניה לפנינו עמדה באת-כוח המדינה, עורכת הדין מררי, על החומרה המיוחדת שבמעשי המשיבים, על הצורך להחמיר בענישה בעבירות אלימות, המופנות כנגד קשישים חסרי ישע, בהיותם בביתם, וביקשה מאיתנו כי נחמיר בעונשם למען יראו וייראו. הסנגורים מצידם פרשו בפנינו כל אחד ביחס למרשו את הנסיבות האישיות לקולה. מתסקיר המבחן אף התברר כי המשיבים 1 ו-2 החלו בתהליך גמילה מסמים בכלא, והם אכן עושים מאמצים כנים להתמיד בתהליך זה. אשר למשיב 3 אין ספק כי נסיבותיו יוצאות דופן, שכן עד לפני מספר שנים היתה דרך חייו נורמטיבית, והוא התדרדר לעולם העברייני, ככל הנראה, עקב משבר משפחתי.

שקלנו את טענות הצדדים, את הנסיבות לקולה ולחומרה, ובאנו לידי מסקנה כי במכלול השיקולים נוטה הכף להחמרה בעונשם של המשיבים, כדי להגן על הציבור מפני עבריינות אלימה וקשה. העונש אשר הושת על המשיבים אינו נותן ביטוי הולם לחומרה הרבה של מעשיהם. העבירות שהורשעו בביצוען היו פרי תכנון מוקדם. העבירות בוצעו באכזריות יוצאת דופן, אך בדרך נס ניצלו חייהם של המתלוננים. המשיבים 1 ו-2 היו בני 23 ו-22 בעת ביצוע העבירה, ובגילם הצעיר צברו הרשעות קודמות מסוגים שונים, לרבות בעבירות אלימות. המשיב 3 אשר כאמור נסיבותיו האישיות יוצאות דופן, הוא אדם בוגר שהצטרף ונטל חלק מלא במעשים החמורים, גם בעברו הרשעות קודמות, אף כי הן מהשנים האחרונות בלבד. מוכנים אנו להניח כי המשיבים 1 ו-2 החלו בצעדים משמעותיים לגמילה בהיותם בכלא, ואנו מקווים כי יתמידו בהליכים אלה; אולם טעם זה בלבד אין די בו כדי להצדיק הקלה בעונשם במידה כה ניכרת כפי שהקל בית המשפט קמא. בתי המשפט מצווים להרים תרומתם למלחמה באלימות הקשה שפשתה במקומותינו, להטיל עונשים שיהיה בהם כדי להרתיע עבריינים מפני מעשי אלימות ולהגן על שלומם של אנשים תמימים וחסרי ישע. בהחמירנו בעונשם של המשיבים הבאנו בגדר שיקולנו את הכלל הנקוט בידינו כי אין ערכאת הערעור ממצה את הדין בהחמירה בעונשים.

אשר על כן, החלטנו לדחות את ערעור המשיבים, לקבל את ערעור המדינה, ולהעמיד את עונש המאסר לריצוי בפועל על 6 שנים; שלושת חודשי המאסר המצטבר שהוטלו על המשיב 2 ירוצו בחופף. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בתוקפם.