ע"פ 12039/04 אורן אשר נ. מדינת ישראל

1.המערער הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון בעבירות של הפקרה לאחר פגיעה, ניסיון להדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט, בכך שביום 1.2.2004 פגע ברכבו בהולכת רגל שהתפרצה אל הכביש ברחוב ז'בוטינסקי בבני ברק ולאחר שפגע בה נמלט ממקום התאונה, על אף שידע כי הולכת הרגל נפגעה ומבלי שהושיט לה עזרה כלשהי. הולכת הרגל פונתה לבית החולים שם נפטרה מפצעיה למחרת היום. כשישה ימים לאחר אירוע התאונה, ניסה המערער להביא במזיד לשינוי מצבו של הרכב, בכך שיזם ביצוע תיקונים של הנזקים שנגרמו בו כתוצאה מן התאונה כדי להעלימם, ועל מנת שלא ישמשו כראיה נגדו. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי המשיבה תעתור לעונש של שנתיים וחצי מאסר בפועל ולעונשים נוספים שעליהם הוסכם, ואילו המערער יעתור לעונש של מאסר בפועל שניתן לרצותו בעבודות שירות. בית המשפט המחוזי גזר על המערער שנתיים מאסר בפועל, שישה עשר חודשי מאסר על תנאי ופסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך חמש שנים.

2.בהודעת הערעור שהוגשה ביום שישי 31.12.2004, עותר המערער להקלה בעונשו, הן ברכיב המאסר בפועל והן בכל הנוגע לתקופת הפסילה. בד בבד עם הודעת הערעור עותר המערער לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת עליו, אותו הוא אמור להתחיל לרצות היום, יום ראשון, 2.1.2004 בשעה 10:00. בטיעוניו לעניין הבקשה לעיכוב ביצוע מציין המערער כי לא הואשם בגרימת מותה של הולכת הרגל, כי הוא אדם נורמטיבי אך בעל אישיות לא בשלה וכי התנהגותו לאחר אירוע התאונה נבעה מחרדה שתקפה אותו. לטעמו סיכוייו של הערעור טובים, ועל כן מן הראוי להורות כי לא יושם מאחורי סורג ובריח בטרם מיצה את הליך הערעור.

המשיבה מתנגדת לבקשה ומדגישה כי העבירות שבהן הורשע המערער חמורות, ובגינן קבע המחוקק עונש של מאסר חובה. עוד מדגישה המשיבה כי עונש המאסר שפסק בית משפט קמא למערער אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת במקרים כגון דא.

3.דין הבקשה להידחות. העבירות בהן הודה המערער והורשע אכן חמורות הן והסיכוי כי עונשו יומתק עד כדי אי ריצוי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, אינו מן הגבוהים. בנסיבות אלה, אין מקום לעיכוב ביצועו של עונש המאסר.

הבקשה נדחית. המערער יתייצב לריצוי עונשו בבית המשפט המחוזי בתל אביב באופן מיידי.