ע"פ 1265/06 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער נקרא לתת את הדין באשמת ביצוען של עבירות אלימות ומין כנגד אשתו (להלן: המתלוננת). על פי הנטען בכתב האישום המתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, כפה המערער על המתלוננת לקיים עמו יחסי מין אנאליים, ואלה גרמו לה לכאבים ודלקות. בעקבות כך נועצה המתלוננת באמה, שאמרה לה כי יחסים אלה אסורים מבחינה דתית, ומאז היא מנעה מהמערער לקיים עמה יחסי מין בדרך זו. בעקבות כך החל המערער לנהוג במתלוננת באלימות רבה תוך שהוא גורם לה חבלות, וכתוצאה מכך היא נמלטה לבית הוריה. אולם, לאחר שהמערער הבטיח לתקן את דרכיו, שבה המתלוננת לביתה, אך לא חלף זמן רב עד שהמערער שב לסורו תוך שהוא נוהג באשתו ביד קשה ומבצע בה מעשי סדום. בחודש יולי 2005 נעצר המערער, אולם גם ממקום מעצרו הוסיף לאיים על המתלוננת ולהפציר בה כי תחזור בה מתלונתה.

כתב האישום המקורי שהוגש נגד המערער היה חמור יותר, ותיקונו נעשה בעקבות הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים, ואותו הציגו לבית המשפט ביום י"ז בטבת התשס"ז (17.1.06). גם לעניין העונש עתירתם של הצדדים היתה משותפת, לאמור, לגזור למערער 5 שנות מאסר בניכוי ימי מעצרו וכן מאסר על-תנאי.

לאור כל אלה, ונוכח הודאת המערער, הרשיעו בית המשפט המחוזי בשורה של עבירות: מעשה סדום בכח, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה הגורמת חבלה ממשית, היזק בזדון, אינוס, איומים, שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה. בהמשך, אימץ בית המשפט את עתירתם המשותפת של הצדדים, וגזר למערער 5 שנות מאסר,

ו-24 חודשי מאסר על-תנאי.

בערעור שבפנינו משיג המערער כנגד הרשעתו והעונש שהושת עליו. באשר להכרעת הדין, נטען כי הוא נפל קורבן לעלילה אותה רקמו נגדו אשתו ואחר שביניהם היה קשר רומנטי. באחד הימים, עובר להגשת התלונה נגדו למשטרה, התארח אותו אדם בביתם, ולגרסת המערער הוא ראה אותו ואת אשתו קרובים עד כדי מגע פיסי. על כך הוא הגיב בכעס רב, ובעקבות זאת גרשה אותו המתלוננת מביתם המשותף, ומאז מופעלים עליו לחצים להסכים לגירושין וכן לשלם פיצוי למתלוננת. ובאשר להחלטתו להודות בעובדות שיוחסו לו בפני בית המשפט המחוזי, טען המערער, כי הוא עשה זאת עקב לחצו של בית המשפט, ומבלי להבין את מהותו של הסדר הטיעון.

אין בידינו לקבל גרסה אחרונה זו של המערער, כמו גם את טענותיו האחרות כנגד הרשעתו. במהלך הדיון בפני בית המשפט המחוזי היה המערער מיוצג בידי סנגור,

עו"ד שגיא תירוש, ומהלך הדיון תורגם למערער באמצעות מתורגמן. יתרה מכך, לאחר שהסנגור הודיע לבית המשפט כי הקריא את כתב האישום המתוקן באוזני שולחו והוא מודה בו, נתבקש המערער עצמו לומר את דברו, וכך נרשם מפיו: "אני מבין את ההסדר ומאשר אותו. אני מודה בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית" (ראו עמ' 49 לפרוטוקול הדיון).

בנסיבות אלו דעתנו היא כי בפיו של המערער לא היה נימוק כלשהו, שלא לומר "נימוק מיוחד" כדרישתו של סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, להתיר לו לחזור מהודייתו, ולפיכך אנו דוחים את הערעור כנגד להרשעה.

הוא הדין גם בשאלת העונש. המאסר שהושת על המערער היה ברוח עתירתם המשותפת של שני הצדדים, ולכך נוסיף כי נוכח מסכת האירועים הקשה בה הודה, העונש שהושת על המערער אין בו חומרה כלשהי, ואפשר אף שהוא מתון יתר על המידה.

הערעור נדחה.