ע"פ 1298/13 קובילסקי מירית נ. מדינת ישראל

1.

ערעור זה נסב על בקשתה של המערערת לעכב את מועד תחילת מאסרה, לאחר שזה נדחה כבר בעבר, בשל טיפול חדש שעליה לעבור בשל מחלה כרונית שבה היא לוקה, וכרוך, כך נטען, בהחלשה של המערכת החיסונית של הגוף.

2.

המערערת הורשעה בבית משפט השלום בפתח תקווה, על פי הודאתה, בקבלת דבר במרמה ובשבועת שקר. בהמשך לכך, נגזרו עליה 16 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך של 20,000 שקל, ובנוסף לכך היא חויבה בתשלום פיצוי למתלונן בסך של 25,000 שקל. המערערת ערערה על גזר הדין לבית המשפט המחוזי מרכז, שהקל בעונשה והעמיד את עונש המאסר בפועל שעליה לרצות על שנה.

3.

בגזר דינו הוסיף בית המשפט המחוזי והורה כי המערערת תתייצב לריצוי עונשה ביום 4.11.2012, כחמישה חודשים לאחר מועד נתינתו של גזר הדין, מתוך התחשבות במצבה של המערערת. בהמשך, נדחה מועד תחילת ריצויו של גזר הדין בהסכמת המדינה, גם כן מתוך התחשבות במצבה הרפואי הקשה של המערערת, שעברה ניתוח לכריתת חלק מהמעי ביום 18.11.2012 (מועד ריצוי העונש נדחה תחילה ליום 8.1.2013 ובהמשך לכך ליום 18.2.2013).

4.

ערב המועד בו הייתה צריכה להתייצב לתחילת ריצוי עונשה הגישה המערערת בקשה לדחייה של כמה שבועות נוספים במועד התייצבותה, בהתייחס לשינוי נסיבות בכל הנוגע לטיפולים שהיא עוברת. לטענתה, חל שינוי בטיפול שאותו הייתה אמורה לקבל (מאחר שלא נמצא מימון לטיפול המקורי), וכך היא נמצאת מקבלת טיפול הפוגע במערכת החיסונית בסמוך למועד כניסתה לכלא. בקשת הדחייה נועדה לאפשר לה לסיים טיפול זה קודם לתחילת ריצוי המאסר.

5.

בקשה נוספת זו של המערערת נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי מרכז בהחלטתו מיום 17.2.2013 ( עפ"ג 9010-04-12, סגן הנשיא א' יעקב ). בהחלטה נקבע כי "חזקה על שב"ס שהוא יודע לתת את המענה הרפואי הנדרש". הערעור שבפניי נסב על החלטה זו.

6.

בא-כוח המערערת שב והציג בפניי בפירוט את הטענות הנוגעות למצבה הרפואי של מרשתו, תוך הדגשת שינוי הנסיבות שחל מאז הבקשה הקודמת, בשל השינוי בטיפול הרפואי שהיא עוברת, והשפעתו של האחרון על המערכת החיסונית. מנגד, הצביע בא-כוח המשיבה על כך שבקשותיה של המערערת נענו עד כה בנדיבות, אף לפנים משורת הדין, וכי לא ניתן לדחות עוד את הקץ. הוא הוסיף והצביע על כך שהמועד המדויק להתייצבות מצבה הרפואי של המערערת נוכח הטיפול שהיא עוברת שרוי באי-בהירות מסוימת, וכי בירור עם גורמי הרפואה בשב"ס הצביע על כך שהם אכן ערוכים לטיפול במחלה מן הסוג שבו לוקה המערערת. עם זאת, בסיכומו של דבר, נאותה המשיבה בהגינותה להותיר לשיקול דעתו של בית משפט דחייה מוגבלת נוספת במועד התייצבותה של המערערת, ובלבד שזו תהיה קצרה ומתוחמת בזמן, ולא תהווה פתח לדחיות נוספות.

7.

כידוע, דחיית מועד לריצוי עונשו של נאשם שהורשע בפסק דין חלוט דורשת טעם מיוחד, ובקשות דחייה כאלו נענות במשורה ולאחר בדיקה קפדנית. אולם, בית משפט זה מורה על דחיית מועד ריצוי עונש במקרים מתאימים, לפנים משורת הדין, וכך גם נעתר בעבר אף לבקשות שהתבססו על טעמים רפואיים (ראו למשל: בש"פ 6718/07 לוינשטיין נ' מדינת ישראל (17.9.2007)). לאחר ששקלתי את נסיבות המקרה דנן, הגעתי לכלל דעה, שהאיזון הראוי בין מכלול השיקולים הרלוונטיים מאפשר דחייה קצרה ומתוחמת למועד התייצבותה של המערערת לריצוי עונשה. בשלב זה, אין מקום להיענות לבקשתה של המערערת במלואה, בהתחשב בהיסטוריה של הטיפול בעניינה, כמו גם לאי-הבהירות המסוימת השוררת באשר להתקדמות הטיפול במחלתה. עם זאת, לפנים משורת הדין, ניתן להתחשב בכך שהיא עומדת כעת בפתחו של טיפול חדש שלו השלכות בריאותיות. בשים לב לכך, אני מורה שהמערערת תתייצב לריצוי מאסרה בימ"ר הדרים ביום 10.3.2013 עד השעה 10.00, לאחר שת תאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר .