בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 1307/97
ע"פ 3254/97
בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופטת ד' ביניש
המערער בע"פ 1307/97 : פלוני
והמשיב בע"פ 3254/97
נגד
המשיב ה בע"פ 1307/97:
מדינת ישראל
והמערערת בע"פ 3254/97
ערעור על פסק דין וערעור שכנגד על גזר דין
בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 12.1.97
בת.פ.ח. 338/95 שניתן על ידי כבוד השופטים:
א' סטרשנוב, ז' המר, ש' טימן
בשם המערער: עו"ד ע' סבוראי; עו"ד ש' צפורי
בשם המשיבה: עו"ד א' פטר
פ ס ק - ד י ן
המערער הורשע בעבירות של תקיפה מינית בקטין לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין התשל"ז1977- (להלן: חוק העונשין), ומעשה מגונה בקטינה שגילה למטה מגיל 14 בניגוד לרצונה, לפי סעיף 348(א) ביחד עם סעיף 345(א)(3) לחוק, וכן בעשיית מעשה מגונה בלא הסכמה לפי סעיף 348(ג) לחוק הנ"ל.
המדובר בשורה של מעשי תקיפה מינית שביצע המערער בבת דודתו מאז היתה ילדה קטנה כבת 8, בהזדמנויות שונות ובתקופות שונות, החל משנת 1987 ועד לקיץ 1994.
בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בגין המעשים שביצע במתלוננת בילדותה בביתה באילת, ולאחר חלוף תקופה, במעשים שביצע בה בבית אמו עת שהתה שם בחופשה מהמוסד החינוכי בו גרה, ובגין פעם נוספת בעת שהיה עמה ועם חברתו בטיול בטבריה. על כל אלה גזר עליו בית המשפט עונש של שנתיים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי שלא יעבור משך שלוש שנים עבירת מין, כמפורט בגזר הדין.
בערעור שלפנינו טען בא כוחו המלומד של המערער כל שניתן לענין הרשעתו, כאשר הוא מתייחס לארועים בהזדמנויות השונות אשר בגינן הורשע מרשו.
אשר למעשים שנעשו בתקופה הראשונה, העלה ב"כ המערער, לראשונה בשלב הערעור, את הטענה כי מרשו היה קטין בעת שבוצעו המעשים החל משנת 1987 והוא הועמד לדין זמן ניכר לאחר שחלפה שנה מאז בוצעו המעשים מבלי שנתקבלה הסכמת היועץ המשפטי לממשלה להעמדתו לדין, כנדרש בסעיף 14 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א1971-.
לענין זה נראית לנו תשובתו של בא כוח המדינה כי לפחות חלק מן המעשים שנעשו בעת שהיה המערער קטין, בוצעו בשנת 1988, בהיות המערער בן למעלה מגיל 17, ובאשר לאותם מעשים לא היה צורך בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה להעמדה לדין.
לפיכך, גם אם לא היה מקום להרשיע את המערער בעבירות שבוצעו ב1987-, די במעשים שבוצעו במתלוננת על פי עדותה בסמוך להגשת תלונתה הראשונה במשטרה, בספטמבר 1988, כדי לבסס את ההרשעה במעשים המגונים שבוצעו באותה תקופה.
לא ראינו ממש בטיעוניו של בא כוח המערער כאילו היו מעשיו של המערער שורה של מעשים תמימים שנעשו ללא הכוונה הפלילית הנדרשת ובנסיונות כנים לחזר אחרי המתלוננת. בית המשפט המחוזי תאר בפרוט רב, מפי כל אחד משופטיו, את אופיים של המגעים והתקיפות המיניות ואין לאמר כי שגה במבחנים אותם יישם בבואו לבחון את יסודות העבירה.
אשר על כן, בכפוף לאמור לעיל בקשר למעשים נשוא הפרשיה הראשונה, לא ראינו להתערב בהרשעתו של המערער.
אשר לעונש אשר נגזר על המערער, לא ראינו יסוד להתערב בו למרות ביטולה של ההרשעה ביחס לחלק מהמעשים נשוא הפרשה הראשונה. כפי שציין בית המשפט מדובר בשורה של מעשים בהם ניצל המערער משך תקופה מתמשכת את פער הגילים שבינו לבין המתלוננת, את קרבת המשפחה ביניהם והצורך שלה בידידותו של קרוב מבוגר ממנה ובמשפחה תומכת.
בית המשפט המחוזי שקל גם את הנסיבות האישיות הקשות של המערער והביאם בחשבון.
לא הובאה בפנינו כל המלצה טיפולית מצד שירות המבחן נוכח סירובו של המערער לשתף פעולה עם הצעה טיפולית. עובדה זו אף היתה בפני בית המשפט המחוזי בעת שגזר את הדין.
המדינה הגישה אף היא ערעור על קולת העונש. לענין זה העלה בא כוח המערער טענות הנוגעות למועד הגשת הערעור.
לא ראינו לדון בטענות אלה, משום שהגענו למסקנה כי לגופו של ענין אין מקום להתערבותנו בעונש שנגזר על המערער.
כאמור, העונש שהטיל בית המשפט קמא מביא בחשבון את כל השיקולים לחומרא ולקולא, ולא ראינו להתערב בו.
אשר על כן, אנו דוחים את הערעור על ההרשעה, וכן את ערעורו של המערער על חומרת העונש, ואת ערעור המדינה על קולתו.
ניתן היום, י"ב בתשרי תשנ"ח
(13.10.97).
המשנה לנשיא ש ו פ
ט ש ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97013070.
N05
חכ/