פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 1329/05
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופטת א' חיות
המערער:
חאלד בריקאת
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של
בית המשפט המחוזי בבאר-שבע ב-ת"פ 8199/03 שניתנו על ידי כבוד השופט ח' עמר
תאריך הישיבה:
ח' בחשון התשס"ו
(10.11.05)
בשם המערער:
עו"ד אלון גלעדי
בשם המשיבה:
עו"ד מאיה חדד
פסק-דין
השופטת מ' נאור :
1.ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין. המערער הורשע בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, יבוא סם מסוכן, החזקת סמים שלא לרכישה עצמית וכניסה לישראל שלא כדין, ונדון ל-46 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי.
2.על פי קביעותיו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט ח' עמר), המערער, שהוא תושב חבל סיני שבריבונות מצרים, יחד עם אחרים הובילו סם מסוג קנבוס מסיני לישראל, וכל אחד נשא שק. המשקל הכולל של הסם הוא 123 ק"ג.
3.הכרעת הדין מבוססת על הודאה של המערער שהתקבלה אחרי משפט זוטא ועל כמה נדבכים נוספים המהווים "דבר מה".
4.בא כוח המערער, עו"ד גלעדי, ניסה לשכנענו שיש להתערב בממצאי הכרעת הדין, אך הגענו לכלל מסקנה שאין מקום לכך. לענין משפט הזוטא מדובר בקביעות של מהימנות, כפי שציין הסניגור עצמו. לא מן המותר לציין כי גרסאותיו של המערער במשפט הזוטא עברו שינויים ו"שיפוצים" בין המענה לאישום לבין עדותו.
5.אין מקום להתערבות גם בענין המשקל שניתן להודאה. אכן, ההודאה שנגבתה בשפה הערבית נרשמה בעברית, וצויין בהכרעת הדין כי יש להימנע מכך. ואולם, השוטר גובה ההודאה עמד היטב ב"בחינה" בשפה הערבית שנעשתה לו בין כותלי בית המשפט. בית המשפט ציין כי נפל כאן פגם, אך אין זה, בנסיבות העניין, פגם מהותי כזה שיש בו כדי לערער את משקל ההודאה. לדעתו זו אנו מסכימים.
6.עוד ציינה הערכאה הראשונה, ובצדק, כי "דבר מה" קיים די והותר בנסיבות בהן נתפס המערער: אחד העדים הבחין בקבוצה של 8-9 אנשים נושאים שקים. כשראו אותו הם השליכו את השקים ונמלטו לוואדי. גששים הלכו רגלית אחרי תוואי העקבות, ובשלב מסויים, בעקבות דיווח בקשר בו קבל הכוונה לציר מסויים ראה אחד הגששים שמונה אנשים יורדים מן הגבעה ונמלטים. רק המערער נתפס, כשהוא מסתתר. המערער אמר, בתשובה לשאלה כי הוא חצה את הגבול עם קבוצת אנשים "להעביר סחורה", אישר כי זרקו את השקים ונמלטו. הגשש שעצר את המערער העיד כי בדק את נעליו של המערער ונוכח בדמיון לחלק מהעקבות שראה.
7.הנסיבות החיצוניות עולות היטב בקנה אחד עם תוכן ההודאה ומהוות "דבר מה" מספיק.
8.אין פגם גם בכך שהמערער הורשע לגבי כל כמות הסם שנתפס, מדובר בשותפים לעבירה.
9.על המערער הוטלו, כאמור, 46 חודשי מאסר. בא כוח המערער עמד על כך שהמערער צעיר, אין לו הרשעות קודמות, הוא זר בארץ ולא יוכל לקבל ביקורים במאסר.
10.אין מקום להפחית מעונש המאסר בפועל. לא השתכנעו שמדובר בסטייה מהענישה ה"מקובלת", וגם אם כך הוא הדבר יש להילחם בתופעה של החדרת סמים לארץ. בע"פ 7437/02 עטווה נ' מ"י (לא פורסם), בו הוטל עונש בנסיבות דומות מאסר של שלוש וחצי שנות מאסר שנגזר לאחר עסקת טעון, בגין הברחת סמים, ציינה השופטת ביניש:
"...לא ראינו עילה מספקת להתערב כדי להקל בעונשים שהוטלו על מרשיהם. העבירות שבביצוען הורשעו המערערים הן חמורות. כל אחד מהם החדיר לישראל עשרות קילוגרמים של סם. בית המשפט קמא ציין לקולה את העובדה שבשרשרת היבוא וההפצה של הסם שימשו כבלדרים בלבד באשר הם אינם בעלי הסם. כן ציין כי עומדת לזכותם ההודאה. עם זאת, צדק בית המשפט קמא בהדגישו את הצורך בהרתעה של המערערים ושל עבריינים בכוח מפני ההשתתפות בעבירות של החדרת הסם לישראל.
לצערנו, הנתיב של הברחת סם בכמויות ניכרות ממצרים לישראל הוא מקובל ונפוץ. ככל הנראה המעבר אינו קשה ורבים הם אלה המוכנים ליטול את הסיכון של חציית הגבול והעברת הסם, אף כנגד תמורה כספית מועטה. תופעה זו מחייבת תגובה עונשית הולמת שיהיה בה כדי להרתיע ולסכל את הפעילות העבריינית של יבוא הסם בדרך זו. העונש אשר נגזר על המערערים אינו חמור בהתחשב בחומרת העבירות, והוא אף מקל ביחס לעונשים הנגזרים בדרך כלל בנסיבות דומות."
פסק הדין בפרשה זו ניתן ב-1.4.2003, אך נראה כי ההרתעה של עבריינים בכוח אינה מספקת והברחות הסמים נמשכות כפי שמשתקף גם מע"פ 5410/04 אגדיראת נ' מ"י (טרם פורסם). אין מקום להתערב בעונש שהוטל.
9. הערעור נדחה.
ניתן היום, ח' חשון, תשס"ו
(10.11.2005).
ש ו פ ט ת ש ו פ
ט ת ש ו פ ט ת