ע"פ 5410/04 עוואד אגדיראת נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נטען, כי בחודש אוקטובר 2003 קשר המערער עם חמישה אחרים לייבא סמים מסוכנים ממצרים לישראל.

ביום 1.10.03 נלכדו המערער ו-3 מחבריו שעה שהובילו על גבם שישה שקים של סם מסוכן מסוג קנאביס, במשקל כולל של כ-104 ק"ג, ברוטו. תחילה כפר המערער בעובדות שיוחסו לו, אולם ביום 10.2.04 חזר בו, והודה בהחזקתם של 24 ק"ג של הסם בלבד. המשיבה החליטה להסתפק בהודאה זו, ובעקבות כך הורשע המערער בעבירה של קשירת קשר לפשע, יבוא סם מסוכן, החזקת סם שלא לצריכה עצמית, וכניסה לישראל שלא כדין.

בטרם נגזר העונש, הוגש לבית המשפט המחוזי תסקיר של שירות המבחן, וממנו עלה כי המערער הכחיש את מעורבותו במעשים שיוחסו לו. אולם, משטענו הצדדים לעונש שוב לא חזר המערער על הכחשה זו, ובעקבות כך, ולאחר שבאי-כוח הצדדים השלימו את טיעוניהם, נגזרו למערער 30 חודשי מאסר ו-24 חודשי מאסר על-תנאי.

הערעור שבפנינו מופנה גם כנגד הרשעת המערער בעבירה של אחזקת סם מסוכן, אולם טענה זו לא נטענה כלל בפני הערכאה הראשונה, ומאחר והיא מחייבת בירור עובדתי שאינו יכול להתקיים בערכאתנו, החלטנו להותיר את ההרשעה על כנה. באשר לעונש - בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד עלאדין, הניח בפנינו את פסק דינו של בית משפט זה בע"פ 6362/04, בו הוחלט למתן את העונשים שנגזרו על שניים מהמעורבים האחרים בייבוא הסם. את עונשו של האחד העמיד בית המשפט על 24 חודשים, ואת עונשו של האחר (קטין) העמיד על 19 חודשים. בא-כוח המערער סבור, כי מן הראוי לגזור לעניינו של שולחו גזירה שווה מעונשו של הקטין, ובכל מקרה אסור שעונשו יעלה על 24 חודשים.

אין בידינו לקבל את טענותיו של בא-כוח המערער. שני הנאשמים בהם עוסק ע"פ 6362/04, אופיינו בכך שאחד מהם היה קטין בעת האירוע, והאחר הפך לבגיר זה לא מכבר. מאידך, המערער הינו יליד 1966, וביחס אליו ניתן לומר שהוא כבר אינו בן תשחורת, ועל כן מותר להניח כי מעורבותו בייבוא הסם לא נבעה ממשובת נעורים, וקדמו לה מחשבה ותכנון. המערער נמנה אפוא על אלה אשר עבור בצע כסף בחרו לסייע בידי המבקשים להרחיב את מעגל המכורים לסם, ומי שנוהג כך אחת דינו - מאסר ממושך, גם אם נסיבותיו האישיות קשות הן.

לאור כל האמור, לא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה אשר תצדיק הקלה בעונש, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.