ע"פ 135/06 מדינת ישראל נ. נועם אבי

השופטת ע' ארבל:

ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטים ש' טימן, ת' שפירא וש' ברוש, שהרשיע את המשיב בהתאם לכתב אישום מתוקן בו הודה במסגרת הסדר טיעון בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה וגזר עליו עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי של 18 חודשים לתקופה של 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה שיש בה יסוד של אלימות, לרבות ניסיון לעבור עבירה כזו, או עבירות הכרוכות בהחזקה או נשיאה של נשק חם או קר. כן חויב בפיצוי כספי למתלונן בסך 20,000 ₪ וצו מבחן לשנה.

המשיב הורשע בכך שהגיע אל מגרש בו שחקו המתלוננים ואנשים נוספים כדורגל, ביקש להצטרף למשחק ומשהוסבר לו כי אין הדבר אפשרי, התפתח במקום ויכוח, במהלכו תפס המתלונן בחולצתו של המשיב וגרר אותו אל מחוץ למגרש. המשיב עזב את המקום וחזר כעבור מספר דקות כשבידו מוט ברזל. הוא הכה את המתלונן באמצעות המוט בצווארו ובידו, עד שנוכחים אחרים במקום הפרידו ביניהם. בהמשך היום, כאשר יצא המתלונן אל מחוץ לביתו הגיע המשיב אל הבית כשהוא נוהג ברכב, עצר בקרבת הבית וקרא אל המתלונן. זה יצא לעברו, שאז כיוון אליו המשיב אקדח עטוף בבד וירה אל כיוונו של המתלונן שתי יריות. אחת מהן פגעה באמת ידו הימנית של המתלונן.

בהתאם להסדר הטיעון עם המשיב, הוסכם כי הוא יודה בעובדות כתב האישום המתוקן, יורשע ויישלח לתסקיר שירות המבחן. כן הוסכם, כי התביעה תעתור לעונש מאסר בפועל של 4 שנים ואילו ההגנה תטען באופן חופשי. בנוסף הוסכם כי המשיב יפקיד 20,000 ₪ כפיצוי למתלונן ויכתוב מכתב התנצלות.

בא כוח המדינה מדגיש בטיעונו כי העונש שנגזר על המשיב חורג במידה בלתי סבירה מהעונש הראוי בהתחשב בחומרת המעשים ובנסיבות הקשות של האירוע ותוצאותיו. האירוע במגרש הכדורגל היה עשוי להסתיים לטענתו באופן רע בהרבה לולא התערבות הנוכחים האחרים במקום. המשיב לא הסתפק באירוע זה והגיע שעות לאחר מכן לבית המתלונן על מנת לפגוע בו. הוא מדגיש כי בימים של אלימות כה קשה, העונש הראוי הוא עונש של מאסר בפועל.

בא כוח המשיב טען למרשו כל שניתן היה לטעון. הוא ציין, כי המשיב והמתלונן עברו הליך המכונה על ידו "גישור בפלילים", שהינו ראוי ביותר לדעתו כאשר מדובר בצדדים שביניהם היכרות ומערכת היחסים מתמשכת. המתלונן והמשיב הינם שכנים מילדות וגדלו יחד באותה שכונה, יחסי שכנות הנמשכים גם היום. לפיכך, ובאישור המדינה, התקיימו מפגשים בין המשיב למתלונן. הוא הפנה למכתב שכתב המתלונן ושהוצג בבית המשפט המחוזי, לפיו על אף חומרת המעשים, הוא ומשפחתו סלחו למשיב והוא אף פוצה על ידו ונוכח פרק הזמן שהמשיב שהה במעצר, הוא מבקש, במידת האפשר כדבריו, לא להענישו יותר מתקופה זו.

יצוין כי בא כוח המדינה מדגיש כי המדינה לא הייתה צד להליך הגישור, גם אם ידעה על המפגשים.

בהמשך לתסקיר שירות המבחן שהוגש לנו, קצינת המבחן, גב' באומץ, הבהירה כי המשיב נמצא בתהליך טיפולי וכי כניסתו למאסר עשויה להביא לרגרסיה במצבו. הוא מצא את מקומו בסביבה דתית והמלצת שירות המבחן היא להאריך את תקופת המבחן בשישה חודשים נוספים.

מעשיו של המערער נמצאים ברף הגבוה של החומרה של עבירות האלימות, כאשר מדובר באירועים עוקבים ובשימוש בנשק חם בשל מריבה על עניין של לא כלום. אין להסכין עם נורמות שיח בין צעירים ובכלל בציבור, בהן אי שביעות רצון מתשובה או התנהגות של מאן דהו גוררת תגובה אלימה, לא כל שכן כאשר נעשה שימוש בנשק קר או חם שתוצאתו אינה ניתנת לצפיה מראש ועשויה להסתיים ברע מכל. בית משפט זה חוזר ומדגיש כי חומרת המעשים ראוי לה שתבוא לידי ביטוי בענישה מחמירה ומרתיעה. נסיבות אישיות, ובכלל זה תהליך שיקום, חשוב ככל שיהיה, לא יוכלו למנוע מבית המשפט במקרים הראויים לכך לשלוח את התוקף האלים, הדוקר, היורה, אל מאחורי סורג ובריח.

לפיכך, החלטנו לקבל את הערעור ולהחמיר בעונשו של המשיב. כערכאת ערעור שאינה ממצה את הדין אנו גוזרים על המשיב עונש מאסר של שנתיים בפועל, בניכוי תקופת מעצרו. שאר חלקי גזר הדין, למעט צו המבחן, יעמדו בעינם.