ע"פ 1353/13 חמודה כארם נ. מדינת ישראל

1.

בפניי בקשה לעיכוב ביצועו של עונש המאסר אשר נגזר על המבקש על-ידי בית המשפט המחוזי בנצרת ביום 7.2.2013 במסגרת תפ"ח 10942-09-10 (השופטים ת' כתילי, א' קולה וד' צרפתי ), וזאת עד למתן הכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין. המועד שנקבע לתחילת ריצויו של העונש הוא יום 3.3.2013.

2.

כנגד המבקש ושני אחיו (להלן יחד: האחים ) הוגש בחודש ספטמבר 2010 כתב אישום המייחס להם ביצוע של מספר עבירות אלימות, ובכללן – בהתייחס למבקש ולאחד מאחיו – עבירת רצח. העבירות בוצעו, כך נטען, לרקעו של סכסוך דמים ששרר בתקופה הרלוונטית בין משפחת חמודה, אשר האחים נמנים עמה, לבין משפחת שתיווי. על-פי האישום הראשון, שלושת האחים הגיעו לבית עסק השייך למשפחת שתיווי, ושם תקפו אחד מבניה של המשפחה באמצעות מכות ידיים ומפתח שוודי שאחד מהאחים אחז בידו. בגין מעשים אלו הם הואשמו בעבירות של איומים, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות והיזק בזדון . האישום השני, והחמור מבין השניים, התייחס לאירועים שהתרחשו בהמשכו של אותו יום. לפי האמור באישום, כאשר הגיע בסמוך לבית העסק שלהם רכב שבו ישבו שניים מבני משפחת שתיווי, אב ובנו, תקפו אותם המבקש ואחיו. על-פי האמור בכתב האישום, המבקש פתח את דלת הרכב והחל תוקף את הבן (להלן: המתלונן ). באותה בעת אחיו שלף אקדח שהחזיק ברשותו וירה מספר פעמים לעבר האב, שבהמשך נפטר מאובדן דם (להלן: המנוח ). בגין מעשיהם אלו הואשמו המבקש ואחיו בעבירת רצח, ואילו אחיהם האחר הואשם בעבירה של סיוע לאחר מעשה פשע. בנוסף לכך, יוחסו לשלושת האחים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה שגרמה חבלה בנסיבות מחמירות, החזקת ונשיאת נשק ללא רשות כדין, חבלה במזיד לרכב, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ושיבוש מהלכי משפט.

3.

בסופו של יום, זוכו המבקש ואחיו מעבירת הרצח שיוחסה להם בגדרי האישום השני. אחיו של המבקש הורשע בעבירת הריגה, לאחר שנקבע כי לא הוכח ברמה הנדרשת כי אכן גמלה בלבו ההחלטה להמית את המנוח, ואילו המבקש זוכה הן מעבירת הרצח והן מעבירת ההריגה שהמשיבה ביקשה לייחס לו. בית המשפט קמא הטעים בהקשר זה שמלכתחילה לא היה מקום לייחס למבקש עבירת רצח, בהתחשב בכך שאין חולק כי הוא לא הצטייד באקדח ולא ירה את הירייה הקטלנית, ובנסיבות שבהן אף לא הוכח כי ידע על האקדח שבו הצטייד אחיו. המבקש זוכה מחלק מהעבירות הנוספות שיוחסו לו בגדריהם של שני האישומים, אך הורשע בחלקן האחר. בסופו של יום הורשע המבקש בעבירות של איומים, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות (שתי עבירות), היזק בזדון, החזקה ונשיאת נשק שלא כדין ושיבוש מהלכי משפט.

4.

בית המשפט קמא גזר על המבקש עונש של 24 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו, שעמדה על 14 חודש ו-15 יום (קודם ששוחרר לחלופת מעצר). בעשותו כן, בית המשפט קמא זקף לזכותו של המבקש, בין היתר, את עינוי הדין שנגרם לו בשל כך שהואשם מלכתחילה בעבירת רצח, אף על פי שלא היו לכך תימוכין של ממש בחומר הראיות. לעת הזו, שוהה המבקש בחלופת מעצר מחוץ לביתו ולעירו (בפקיעין) במתכונת של מעצר בית מלא המלווה באיזוק אלקטרוני.

5.

ערעורו של המבקש נסב הן על היבטים מסוימים של הכרעת הדין בעניינו והן על חומרת העונש שהושת עליו. בהתייחס להכרעת הדין, המבקש מעלה טענות שונות כנגד הרשעתו בעבירות שנכללו בגדרו של האישום השני (החזקת ונשיאת נשק ושיבוש מהלכי משפט) וכן כנגד הרשעתו בעבירה של איומים בגדרי האישום הראשון. המבקש הוסיף וטען שבית המשפט החמיר עמו יתר על המידה בהשתת העונש, הן בהתחשב בנסיבות ביצוען של העבירות והן בהתחשב בעינוי הדין שנגרם לו, לאחר שהואשם ברצח כאשר גם מלכתחילה לא היה בחומר הראיות בסיס לאישום כה חמור.

6.

הבקשה במקרה זה התייחסה הן לעיכוב ביצועו של גזר הדין והן להקלה בתנאי שחרורו של המבקש, ככל שזו תתקבל. בכל הנוגע לעיכוב הביצוע הודגש כי יתרת המאסר שנותרה לריצוי, לאחר ניכויים של ימי המעצר, עומדת על כ-9 חודשים בלבד, וקרוב לודאי על פחות מכך, בהתחשב בכך שעניינו של המבקש צפוי להיות נדון בפני ועדת השחרורים לשם שקילת שחרור מוקדם על תנאי. משמעות הדברים, הטעים המבקש, היא שאם ביצועו של העונש לא יעוכב, הוא עלול לסיים לרצותו עוד לפני שיישמע הערעור שהגיש, כך שבפועל תישלל ממנו זכות הערעור. באשר לתנאי שחרורו של המבקש הוא הוסיף וטען, כי יש לבטל את המגבלות המוטלות עליו כיום, בהתחשב בכך שאלו נקבעו כאשר המבקש הואשם בעבירת רצח, ועמד בפני האפשרות של ריצוי מאסר עולם.

7.

כבר בפתח הדיון נמסר כי המדינה מסכימה לעיכוב ביצועו של גזר הדין, בהתחשב ביתרת התקופה שנותרה לריצוי. בנסיבות אלה, התמקדה המחלוקת בין הצדדים בשאלה של תנאי שחרורו של המבקש. המדינה התנגדה בכל תוקף להקלה בתנאי השחרור – ולו על דרך של ויתור על היבט ההרחקה של המבקש מביתו ומהעיר נצרת, בשים לב לכך ששם מתגוררת גם משפחת שתיווי. המדינה הדגישה כי סכסוך הדמים שהוביל לאירועים הקשים המתוארים בכתב האישום נותר בעינו, ועל כן יש להקפיד על "הפרדה" בין המשפחות הניצות. המבקש חזר והצביע על העוול שנגרם לו בשל הגשת כתב האישום החמור, והוא סבור כי לנוכח העבירות הקלות יחסית שבהן הורשע בסופו של יום אין עוד כל הצדקה להחמיר בתנאי שחרורו. הוא הוסיף והצביע על כך שהאח הנוסף שמלכתחילה לא הואשם ברצח כבר שוחרר וחזר לפעילות בעיר נצרת, וכן על כך שלא נטענה כנגדו כל טענה להפרתם של תנאי השחרור שלו במהלך התקופה הארוכה שבה הוא שוהה במעצר בית.

8.

לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל דעה כי יש לעכב את

ביצועו של עונש המאסר עד להכרעה בערעור וכן להקל במידת מה את תנאי השחרור שהושתו על המבקש במובן זה שישהה במעצר בית בביתו בעיר נצרת. כפי שצוין לעיל, המדינה הסכימה לעיכוב הביצוע והשאלה העיקרית שנדרשה להכרעה נגעה לתנאי השחרור בתקופת הביניים שעד להכרעה בערעור. צודק המבקש כי בעת הזו יש לתת את הדעת על כך שהעבירות שבהן הורשע – אף כי הן חמורות – נופלות בהרבה בחומרתן מעבירת הרצח שבה הואשם מלכתחילה ואשר השפיעה על המתכונת שבה עוצבה חלופת המעצר. יצוין בהקשר זה כי המדינה טענה שטרם חלפה התקופה שבה היא רשאית לערער על זיכויו של המבקש מעבירת ההריגה, ולמעשה טרם התקבלה החלטה בשאלה אם יוגש ערעור כזה. ראוי להעיר בקשר לכך כי בא-כוחו של המבקש הציע להקל בתנאי השחרור על יסוד ההנחה שהמדינה לא תגיש ערעור ובכפוף להסכמתו לבחון מחדש את הנושא אם תחליט בסופו של דבר להגישו, אך המדינה סירבה להסדר זה. ככל שקיים חשש הנובע ממצב המתיחות בין המשפחות, אני סבורה שמעצר בית מלא יש בו כדי להפיג חשש זה, בשים לב לכך שלא נטען לגבי המבקש כי אין אפשרות לתת בו אמון, או כי קיים חשש

שיפר את תנאי שחרורו.

9.

אשר על כן, אני מורה על עיכוב ביצועו של עונש המאסר שהושת על המבקש עד להכרעה בערעורו. המבקש יעבור, בליווי מי ממפקחיו, ממעצר הבית שבו הוא שוהה כעת למעצר בית בביתו. כל שאר התנאים הנוגעים לערבויות, למתכונת הפיקוח ולזהות המפקחים יישארו בעינם, ולמען הסר ספק, המבקש יישאר באיזוק אלקטרוני גם בביתו בנצרת. ככל שנדרשות התאמות של סדרי הפיקוח או זהות המפקחים יוכלו המבקש או המדינה לחזור ולפנות לצורך כך לבית המשפט.