ע"פ 1413/10 מיכאל חנוני נ. מדינת ישראל

א.

בקשה לעיכוב ביצועו של עונש מאסר בן 20 חודש שהושת על המבקשים ביום 7.7.09 בבית משפט השלום בירושלים (השופט רון) בתיק פ' 4670/06; ערעור לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 14.2.10. ריצוי עונש המאסר קבוע ליום 1.3.10; הבקשה דנא הוגשה ביום 21.2.10. בקשת רשות ערעור עומדת להיות מוגשת עד 28.2.10.

עובדות והליכים

ב.

המבקשים הם מנהליה של חברת סופה שמירה בע"מ שעיסוקה במתן שירותי שמירה. ביום 23.4.09 הורשעו המבקשים והחברה בעבירה לפי סעיפים 117(ב)(5) ו- 117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן החוק ), שעניינה ניכוי מס תשומות בלא מסמך כדרישת סעיף 38 לחוק, במטרה להתחמק מתשלום מס בנסיבות מחמירות. בנוסף הורשעו המבקשים, מכוח היותם מנהלים, בעבירה לפי סעיף 119 לחוק. נקבע, כי בדו"חות התקופתיים שהגישה החברה באמצעות המבקשים, ניכתה תשומות מס בסך 847,053 ₪ על סמך חשבוניות מס שהוצאו לה שלא כדין על ידי ארבעה עוסקים. חשבוניות אלה, כך נקבע, היו לכיסוי חשבונאי לעבודתם של עובדים שלא היה להם קשר עם העוסקים הללו.

ג.

בגין העבירות בהן הורשעו נגזר על המבקשים עונש מאסר בפועל למשך 20 חודשים, קנס בסך 20,000 ₪ ומאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים. על החברה הושת קנס בסך 1,000,000 ₪.

בגזר הדין צויינה חומרת העבירות בהן הורשעו המבקשים, והשיטתיות והתחכום בהם נהגו. מנגד נזכרו נסיבותיהם האישיות של השניים, כולל היותם אנשים מן היישוב התורמים לקהילה, אולם נאמר כי מידת ההתחשבות באלה, בגדרי העבירות בהן הורשעו, פחותה. נאמר, כי אף שאין מנוס ממאסר בפועל וקנס, נסיבותיהם האישיות של המבקשים גלומות בסכום הקנס שהושת עליהם. עם מתן גזר הדין ניתן, לבקשת המבקשים, עיכוב ביצוע של העונש עד מתן פסק דינה של ערכאת הערעור.

ד.

ערעור שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי נדחה, בפסק דין מפורט, הן לעניין הכרעת הדין והן בנוגע לעונש (ע"פ 4827/09), ומועד ההתייצבות למאסר נקבע ליום 1.3.10.

הערר והדיון

ה.

ביום 21.2.10 הוגשה הבקשה הנוכחית, בגדרה נמסר כי בכוונתם להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד ליום 28.2.10. בבקשה נטען, כי סיכויי הבקשה גבוהים, זאת נוכח שגיאות משפטיות נטענות בהכרעת הדין, שהן בעלות עניין רחב, וחריגה מהענישה המקובלת. בין היתר נטען, כי בית המשפט שגה משקבע, כי אחת מן העסקאות בגינה הורשעו עולה כדי עבירה פלילית; זאת, כך נטען, בניגוד להלכות המבחינות בין עסקה בדויה שיש בה פליליות לעסקה מלאכותית העומדת לסנקציות אזרחיות. עוד נטען, כי בית המשפט נתן משקל רב להודאת בא-כוח המבקשים, שלא הובנה כראוי, באשר לניכוי החשבוניות שלא כדין, ובפועל היתה כאן הודאת שווא. באשר לגזר הדין נטען כי הוא חורג מהענישה המקובלת במקרים מעין אלה, שהיא, ככלל, עבודות שירות וקנס. עוד נאמר כי אין מסוכנות ואין חשש להימלטות המבקשים מן הדין. נטען גם, כי בא כוחם הקודם של המבקשים המיט "חורבן" על המבקשים כיון שסבר כי יוכל לשנות הלכה מושרשת (רע"פ 9608/01 מדינת ישראל נ' תורג'מן , פ"ד נח(4) 439), אך לשיטת המבקשים השאלה אינה שינוי ההלכה - אלא טענה כי אין היא חלה בנושא דנא. על אלה חזר עו"ד אלדן בדיון.

ו.

מנגד טען עו"ד לינדר למדינה, כי אין בתיק, שנבחן בשתי ערכאות, כל חידוש הלכה, וכי לכל טענות המבקשים יש תשובות בפסקי הדין; המדובר בתיק ברור העומד בגדריהם של הדין והפסיקה הקיימת, כולל אחריות אישית של המבקשים כמנהלים, ואין גם חומרה בעונש.

הכרעה

ז.

לאחר העיון החלטתי, לא בלי התלבטות, להיעתר לבקשה בגדרי עיכוב ביצוע ארעי. אודה כי כשלעצמי מסופקני, על פי מה שנאמר בבקשת עיכוב הביצוע – בקשת רשות הערעור טרם הוגשה – באשר לסיכויים גבוהים לרשות ערעור ולהפיכת פסקי הדין הקודמים. דומני כי אכן המדובר ביישום הלכות קיימות. ואולם, הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה בטרם בקשת רשות הערעור, וזאת נוכח חילופי ייצוג (וטענות בדבר הייצוג כאמור), ועל כן במועד קרוב להתייצבות לריצוי. בסופו של יום סברתי, כי כדי לאפשר למבקשים שהכרעה בענין העיכוב תיפול לאחר שיהא בפני בית משפט זה מלוא טיעוניהם (ויתכן – בלא שאטע מסמרות – שהדבר יבוא עם בקשת הכרעה בבקשת רשות הערעור לגופה), מעכב אני את הביצוע ארעית בתנאי שהבקשה לרשות ערעור תוגש עד 28.2.10, וזאת עד להחלטה נוספת. ככל שהבקשה לא תוגש עד המועד האמור יתייצבו המבקשים לריצוי מאסרם כפי שנקבע.

ח.

עם הגשת הבקשה יובא התיק על-ידי המזכירות בפני המותב הדן בבקשת רשות הערעור, והמזכירות תסב את תשומת הלב לעיכוב הביצוע הארעי שניתן. עד להחלטה נוספת יעמדו תנאי השחרור הקיימים בעינם, ותיווסף עליהן הפקדה בסך 20,000 ₪ לכל אחד מן המבקשים

בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, וזאת עד יום 3.3.10.