ע"פ 1463/09 מדינת ישראל נ. פלוני

השופט א' א' לוי:

1.

המשיב, קטין יליד חודש מרץ 1992, הועמד לדין באשמת ביצוען של עבירות חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין. נטען, כי בתאריך 9.5.08, בשעות אחר הצהרים, ירד המתלונן, מיכאל לוי, מדירתו ועשה את דרכו לעבר רכבו שחנה ברחוב. אותה שעה עבד בגינת הבניין אביו של המשיב (להלן: האב) כאשר בנו עומד לידו. בין האב למתלונן פרץ ויכוח על רקע של אי תשלום חוב לוועד הבית, והאב איים כי אם החוב לא ישולם הוא יפגע בגופו של המתלונן ורכבו. כאשר פתח המתלונן את דלת הרכב ומולו ניצב האב, הגיח המשיב כשהוא אוחז בסכין יפנית, ודקר את המתלונן בצווארו ובידו השמאלית. כתוצאה מכך הובהל המתלונן לבית חולים, שם נותר מאושפז במשך מספר ימים.

2.

המשיב הודה בעובדות האמורות, ולאחר שלבית המשפט הוגש תסקיר מבחן, הוחלט להרשיעו בעבירות שיוחסו לו, ולגזור לו 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, 18 חודשים מאסר על-תנאי, פיצוי למתלונן בסכום של 7,500 ש"ח, וכן ניתן צו מבחן למשך שנתיים.

המדינה משיגה בפנינו על העונש, הואיל ולהשקפתה אין הוא הולם את חומרתן של העבירות. להשקפתי ערעור זה בדין יסודו, ולהלן אבהיר את דברי.

3.

בשנים האחרונות התברר כי גילויי האלימות בחברה הישראלית שוב אינם נחלתם של יחידים, ולעתים תכופות, תכופות מדי, נעשה שימוש גם בכלי נשק חמים וקרים. את מחירה של אלימות זו שילמו רבים בחייהם, ואחרים נושאים את צלקותיה על גופם. למרבה הדאבה באותה אלימות נוטלים חלק גם בני נוער. רבים מאלה מגיעים למקומות בילוי (ולעתים אף למוסדות חינוך!) כשהם מצוידים בכלי משחית, בהם אינם מהססים לעשות שימוש כדי ליישב את מה שנראה בעיניהם כ"סכסוך". עניינו של המשיב הוא דוגמה מובהקת לאותה תופעה. בגין ויכוח של מה בכך, בו לא היה מעורב, הוא נטל לידיו סכין יפנית ופגע במתלונן בצורה קשה, ועיון בתצלום הפציעה מלמד עד כמה היה קרוב אותו אירוע להסתיים בתוצאה קטלנית. בנסיבות רגילות היה ראוי מבצעו של מעשה מסוג זה למאסר ממושך מאחורי סורג ובריח. אולם, עובדת היותו של המשיב קטין חייבת גישה שונה ובחינה של דרכים טיפוליות. גישה זו התחייבה גם נוכח העולה מתסקירו של שרות המבחן, לפיו מקיים המשיב קשר קבוע עם השרות, וכן מהעובדה שהוא תורם ונתרם מהשתתפות בקבוצה למניעת אלימות בה שולב. על המפנה החיובי הזה בהתנהגות המשיב יש לברך, ונותר רק לקוות כי יתמיד בו. אולם, לא רק עניינו של

המשיב עומד בפני בית המשפט, אלא גם עניינו של הקורבן ועניינו של הצבור כי מערכת אכיפת החוק תנקוט בצעדים ממשיים למיגור תופעת האלימות, עמה אין חברה מתוקנת יכולה להשלים. כאמור, רבים חוטאים ב"תופעת הסכינאות", ולאחר שהתרענו מפניה כה רבות, נדמה כי הגיעה העת שלא להסתפק במלות גינוי ובמסרים חינוכיים צופים פני עתיד, אלא לנקוט ביד קשה כלפי העבריינים בתחום זה, ואם בדרך זו תימנע ולו פגיעה אחת בחיי אדם, דיינו.

לפיכך, ואם דעתי תישמע, הייתי מחמיר בעונשו של המשיב תוך העמדתה של תקופת המאסר בפועל על 12 חודשים, בעוד שאת רכיביו האחרים של גזר הדין הייתי מותיר על כנם.

ש ו פ ט

השופטת ע' ארבל:

אני מסכימה לפסק דינו של חברי, השופט לוי, ומצטרפת למסקנתו.

המעשה בו הורשע המערער הינו חמור באופן קיצוני ותוצאותיו מעוררות חלחלה, ובפרט משלא הוצג הסבר משכנע באשר לדחף האלימות שהביא למעשה.

ענישת קטינים מעוררת לא אחת התלבטות קשה. אמנם, מלאכת הענישה מחייבת בכל מקרה איזונים בין שיקולים נוגדים, אך ענישת קטינים הופכת את האיזון הנדרש לעדין ומורכב עוד יותר. הקושי מתחדד בעיקר במקרים בהם העבירות שבוצעו על-ידי הקטין הינן עבירות חמורות כגון עבירות מין ואלימות קשה. במקרים מעין אלו מתנגשים השיקולים העומדים לזכותו של הקטין עם הצורך לעשות צדק עם קורבן העבירה, שפעמים רבות תוצאת המעשה עליו היא קשה, ועם הצורך להרתיע באופן אפקטיבי את העבריין בפועל וכן עבריינים בכוח. הנחת המוצא לענישתם של קטינים היא כי אישיותם ותפיסותיהם המוסריות טרם הבשילו. הנחה זו מובילה למסקנה כי יש ליתן משקל יתר לפן השיקומי בעת גזירת עונשם וזאת הן מטעמי הגינות וצדק כלפי הקטין והן בשל הסיכוי הרב יותר לשיקומו, דבר אשר מתיישב עם האינטרס הציבורי (ראו דברי בע"פ 10696/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.5.09)).

לצערנו, עדים אנו יותר ויותר למעשי אלימות קשים שמבוצעים על-ידי בני נוער. מעשים אלו הפכו תופעה שכיחה במקומותינו, ממנה נפגעים יותר ויותר אזרחים.

אלימות זו גורמת לנזקים קשים לקורבנותיה, נזקים פיזיים ונפשיים גם יחד, שאינם מאפשרים, בדרך כלל, להימנע ממתן תגובה עונשית משמעותית. במצב דברים זה נדרש בית המשפט לתת משקל רב יותר לשיקולי ההרתעה וההגנה על הציבור ועל והקורבנות, על-מנת לנסות ולבלום את הנגע הקשה. אכן, האינטרס הציבורי מחייב אמנם את שיקומו של העבריין הקטין, אך מחייב הוא גם הגנה על הציבור התמים מפני מעשי אלימות שהחלו באופן סתמי ותוצאתם קשה ביותר. באיזון הכולל אין מנוס מענישה שתהיה בת קול אשר תשדר מסר חד וחריף הן לנאשם באותו עניין והן לעבריינים פוטנציאלים, וזאת גם כאשר מדובר בקטינים. זאת, הגם שבדרך כלל אין מדובר בענישה אשר קרובה בחומרתה לענישת בגירים באותם מעשים. ענישה שכזו היא בבחינת "ובערת הרע מקרבך" (ראו ע"פ 5409/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.9.07) וההפניות שם).

מלאכת הענישה בתיקים מסוג זה, כמו גם בתיק זה, היא מייסרת וקשה. כפי שציין חברי, השופט לוי, מעשיו של המשיב במקרה דנן היו מחייבים הטלת מאסר ממושך לו היה מדובר בבגיר. קטינותו של המשיב מביאה לענישה קלה בהרבה, אך אינה מייתרת התחשבות באינטרס הציבורי בענישה המרתיעה את היחיד ואת הרבים, תוך הדגשה של אי-סובלנות למעשי אלימות. אוסיף כי לא התעלמנו מהתסקירים ומהקושי הצפוי למערער בכלא. עם זאת סברנו כי במכלול הנסיבות יש להחמיר במידת-מה עם המערער. מסגרת הכלא תציב למערער גבולות ותיתן בידו מפתח - אם יגלה נכונות וישתף פעולה - לשליטה בדחפים שתוצאתם פגיעה באחרים. לפיכך מסכימה אני לתוצאתו של חברי לפיו יוטל על המשיב עונש מאסר בפועל בן 12 חודשים.

ש ו פ ט ת

השופט א' גרוניס:

1.

דעתי שונה מדעתם של חבריי. לדעתי ראוי לדחות את ערעורה של המדינה על קולת העונש ולהותיר על כנו את גזר דינו של בית המשפט המחוזי.

2.

המשיב נולד בחודש מרץ 1992. העבירות בהן הורשע - חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין - בוצעו ביום 9.5.08, היינו בעת שהמשיב היה בן כ-16 שנים. אין מחלוקת על כך שהמעשה שעשה המערער חמור וקשה הוא. המערער חתך את צווארו של אדם, לאחר ויכוח בין הנפגע לבין אביו של המשיב. המחלוקת ביני לבין חבריי היא בשאלה האם ניתן להסתפק במקרה זה בגזר דין של מאסר על דרך עבודות שרות וצו מבחן למשך שנתיים (שכלל גם מאסר מותנה ופיצוי בסך 7,500 ש"ח לנפגע) או שמא יש להשית מאסר בין כותלי הכלא (שלדעת חבריי יועמד על 12 חודשים).

3.

בצד גילו הצעיר של המשיב חובה להדגיש כי אין לו עבר פלילי. התסקירים שהוגשו לבית משפט קמא ולבית משפט זה הינם חיוביים ביותר. האמירה הבולטת בהם היא כי עסקינן בנער שאינו בעל נורמות עברייניות. בעקבות המקרה נעצר המשיב ולאחר מכן הושם במעצר בית מלא. כתוצאה מכך הוא הפסיק את לימודיו. משהוקלו תנאי מעצר הבית הוא חזר לבית ספרו אך נאלץ לחזור שוב על שנת הלימודים. בנוסף לשיחות הפרטניות בשירות המבחן נטל המשיב חלק בקבוצה למניעת אלימות הפועלת בשירות המבחן. ההתרשמות של מנחות הקבוצה היא שמדובר בנער בעל יכולת אמפטית. על פי הערכתו של שירות המבחן אפקט ההרתעה ביחס למשיב כבר הושג ואילו הטלת מאסר בפועל תקטע את הרצף השיקומי. המלצתו של השירות הינה לא להחמיר בעונש.

4.

השאלה שעלינו לשאול את עצמנו היא האם לאור נתוניו של המשיב יש להעדיף את גורם ההרתעה ושיקול והגמול על פני אינטרס השיקום. אין מנוס מבחירה בין זה לבין זה. שליחתו של המשיב למאסר תקטע את תהליך השיקום. גם אם מאסר בפועל יעצים את ההרתעה האישית והכללית הרי יש בכך, לטעמי, מחיר יקר יתר על המידה. מאחר שהמשיב אינו בעל נורמות עברייניות, קיים חשש שירכוש נורמות כאלה בין כותלי הכלא. על כן, לא ניתן לבחון את אינטרס הציבור אך ורק דרך הפריזמה של הרתעה וגמול. קיים אינטרס ציבורי מובהק בשיקומם של קטינים שכשלו ולא פחות מכך שלא יאמצו דפוסי התנהגות עברייניים. אילו היה מדובר בקטין בעל עבר פלילי או קטין שכבר מוטבעות בו נורמות עברייניות לא הייתי מהסס להצטרף לדעתם של חבריי כי יש להחמיר בעונשו. אולם, נתוני המקרה מובילים אותי למסקנה שאין להשית עונש מאסר בין כותלי בית האסורים וכי על כן יש לדחות את ערעורה של המדינה.

ש ו פ ט

הוחלט, ברוב דעות, כאמור בחוות דעתו של השופט א' א' לוי.