בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
4474/12
לפני:
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המערער:
מוחמד מוסא
נ
ג
ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (כב' השופט ר' שפירא) מתאריך 22.04.2012 ב-ת.פ
11222-10-11
תאריך הישיבה:
ח' באדר התשע" ג
(18.02.2013)
בשם המערער:
עו"ד שלבי יוסף
בשם המשיבה:
בשם שירות המבחן למבוגרים:
עו"ד סיון רוסו
גב' ברכה וייס
פסק דין
השופט ח' מלצר:
1.
לפנינו ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער בתאריך 22.04.2012 על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא )
ב-ת"פ 11222-10-11.
להלן נביא בקצרה את הנתונים הצריכים להכרעה.
2.
המערער הורשע, על-יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש נגדו (להלן: כתב האישום ) – בעבירות הבאות: חבלה בכוונה מחמירה (עבירה לפי סעיף 329(א)(1) ל חוק העונשין, התשל"ז- 1977) (להלן: חוק העונשין ) , החזקת סכין שלא כדין (עבירה לפי סעיף 186(א) ל חוק העונשין ) והפרעה לשוטר במילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 275 ל חוק העונשין ) . בית המשפט המחוזי הנכבד גזר על המערער עונש של 66 חודשי מאסר, מתוכם 54 לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור במשך שלוש שנים עבירת אלימות הגורמת לחבלת גוף. כן הושת על המערער עונש מאסר של ארבעה חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שהמערער לא יעבור במשך שלוש שנים עבירה של החזקת סכין, או כל עבירה כנגד שוטרים.
ביסוד כתב האישום עומד אירוע של תקיפה באמצעות סכין שביצע המערער בדודו, אחי-אביו (להלן: המתלונן ). על פי עובדות כתב האישום, בהמשך לויכוח שהתגלע בין המערער לבני משפחתו, לרבות אביו של המערער והמתלונן , הלך המערער לביתו, נטל סכין מטבח גדולה, שב אל המתלונן ודקר אותו בגבו. לאחר הדקירה נמלט המערער מהמקום לבית גיסו. הדקירה שדקר המערער את המתלונן הובילה לאשפוזו של המתלונן בבית-חולים, נוכח סכנה שנשקפה לחייו. לאחר האירוע הגיעו שוטרים לבית גיסו של המערער על מנת לעצרו. המערער התנגד למעצר וניסה למנוע מהשוטרים לכבול את ידיו. תוך כדי נסיונם של השוטרים לכבול את המערער נפצעו השוטרים בידיהם.
טענות המערער
3.
בא-כוח המערער טוען כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה כשהשית על המערער עונש החורג לטענתו באופן בולט ממידת הענישה הנהוגה במקרים דומים. בהקשר זה הפנה בא-כוח המערער למספר פסקי-דין, שבהם הושתו עונשים קלים מאלו שהושתו על המערער, בגין עבירות דומות. בא-כוח המערער טוען עוד כי בית המשפט המחוזי הנכבד טעה גם בכך שלא שת לבו לנסיבות המקרה ולנסיבותיו האישיות של המערער, כמו גם להודיית המערער בעובדות כתב האישום בשלב מוקדם של ההליך. לבסוף טוען בא-כוח המערער כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה בכך שלא ייחס משקל לסולחה שנערכה בין המערער לבין המתלונן.
דיון והכרעה
4.
לאחר עיון בחומר שהוגש לנו, לרבות הפסיקה אליה הפנה בא-כוח המערער,
ושמיעת טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות ויש להשאיר את גזר הדין של בית המשפט המחוזי הנכבד על כנו . נפרט עתה את הטעמים לכך.
5.
כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה , או כאשר נפלה בגזר הדין טעות מהותית הבולטת על פניה (ראו: ע"פ 3091/08
טרייגר נ' מדינת ישראל (29.01.2009); ע"פ 7563/08
אבו סביח נ' מדינת ישראל
( 04.03.2009); ע"פ 7439/08
פלוני נ' מדינת ישראל (04.03.2009).
6.
לאחר בדיקת פרטי האירוע, מושא כתב האישום ושקילת נסיבותיו האישיות של המערער, בצד רמת הענישה המקובלת בכגון דא, מתברר כי המקרה שלפנינו איננו בא בגדר הקטגוריות המצדיקות את התערבותו של בית משפט זה בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית. העונש שהושת על המערער איננו חורג מרף הענישה המקובל בעבירות אלימות שבהן נעשה שימוש בסכין. רבות נכתב על חומרתן של עבירות מסוג זה ועל הסכנה הנשקפת מהן לחברה, כמו גם על הצורך להחמיר בענישה של המורשעים בעבירות אלו. בהקשר זה די להזכיר את הדברים הבאים שנאמרו לעניין זה:
"...כאמור, רבים חוטאים ב'תופעת הסכינאות', ולאחר שהתרענו מפניה כה רבות, נדמה כי הגיעה העת שלא להסתפק במלות גינוי ובמסרים חינוכיים צופים פני עתיד, אלא לנקוט ביד קשה כלפי העבריינים בתחום זה, ואם בדרך זו תימנע ולו פגיעה אחת בחיי אדם, דיינו" (ע"פ 1463/09 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 3 לפסק דינו של השופט א' א' לוי
(15.6.2009)).
וכן:
"...בתי-המשפט מטילים עונשי מאסר על הנושאים סכינים על גופם ועל העושים בסכין שימוש כנגד זולתם, אך דומה כי השפעתם של גזרי-דין אלה אינה מביאה אנשים לשקול מעשיהם הרעים קודם שהם עושים אותם. אפשר הגיעה העת להוסיף ולהחמיר בעונשים, ואולי כך ידעו אנשים מה צפוי להם אם יעשו מעשים כמעשי המערער שלפנינו." (עפ 6828/00 דניאל לזרוב נ' מדינת ישראל (12.09.2001)).
7.
בענייננו ראוי להזכיר גם את העובדה ששירות המבחן המליץ על ענישה מרתיעה, ואף בתסקיר המשלים שהוגש לנו לא דווח על שינוי המצביע על התאמתו של המערער לתהליך שיקומי משמעותי בשלב זה.
8.
הנה כי כן, נוכח כל האמור לעיל – אין מקום להתערבות בגזר-הדין שהושת על המערער על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, והערעור נדחה איפוא בזאת.
ניתן היום, כ"ב בניסן התשע"ג (2.4.2013).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת