ע"פ 1464/03 דזורייב אשר נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר :

המערער נמצא אשם על-יסוד הודאתו בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של תקיפת חסר ישע ותקיפה בנסיבות מחמירות. לפי כתב-האישום שבעבירותיו הודה, נהג המערער לנער ולהכות את בתו התינוקת בת השלושה חודשים. בנוסף, נהג להכות ולנשוך את אשתו. בחודש דצמבר 2001 גרם המערער לשבר בשוק ימין של התינוקת. כעבור מספר חודשים, באפריל 2002, גרם לשבר בידיה.

לאחר מתן הכרעת-הדין, איפשר בית-המשפט המחוזי למערער, לאור תסקירים חיוביים של שירות-המבחן, לשהות בהוסטל לגברים מכים.

שירות-המבחן התרשם, כי אכן חל שינוי בהתנהגותו של המערער וכי תהליך השיקום עשוי להצליח. אשר-על-כן, המליץ שירות-המבחן להעמיד את המערער בפיקוח ולהטיל עליו מאסר לתקופה קצרה, שירוצה בעבודות שירות. ברם, בית-המשפט המחוזי החליט לגזור עליו, לנוכח חומרת העבירות, שבע שנות מאסר, מתוכן חמש שנים לריצוי בפועל והשאר על-תנאי.

בערעור, שהוגש נגד חומרת העונש, ביקש הסניגור, שטען למרשו כל אשר ניתן לטעון, להקל בדינו ולבחור בדרך השיקום.

עמדה זו לא נוכל לקבל.

גילו הצעיר של המערער ונסיבותיו האישיות, ובמיוחד עמדת שירות-המבחן בדבר התאמתו להליך טיפולי, מלמדים על סיכויי השיקום. ברם, לנוכח הפשעים החמורים שביצע המערער בבתו התינוקת, יש לתת משקל מועט לשיקול של שיקום. מטרות הענישה, בעלות המשקל המכריע במקרה זה, הם הוקעת המעשה והרתעת הרבים.

נוסיף, כי לאחרונה התפשטה התופעה של אנשים, המופקדים על קטינים ופורקים עליהם את כעסיהם ותסכוליהם. אנשים אלה, שהם בדרך-כלל שומרי חוק, נותנים דרור ליצר האלימות שבהם תוך ניצול חוסר היכולת של הקטין להגן על עצמו, או אף להתלונן על אשר נעשה לו. במקרים כאלה, אין לייחס משקל רב לנסיבות אישיות, עבר נקי והתנהגות תקינה מחוץ לכותלי בית-המשפחה. על העונש לשקף את חומרת העבירה ואת הוקעתה של החברה את המעשה וכן להרתיע את הרבים.

במקרה שלפנינו, נהג המערער באכזריות רבה בתינוקת. כאמור, הוא היכה אותה בהזדמנויות רבות, ובשתיים מהן גרם לה לשברים, פעם ביד ופעם ברגל. כל זאת תוך ניצול העובדה שהתינוקת בת השלושה חודשים אינה יכולה להתלונן על הכאבים שנגרמו לה, ולא-כל-שכן להתנגד למעשיו.

אכן, ראוי הוא שהמערער ימשיך בטיפול השיקומי, ושירות בתי-הסוהר ישבץ אותו בכלא שבו ניתן טיפול כזה, ככל שהדבר ניתן. ברם, אין מקום להקל בעונש.

הערעור נדחה.