ע"פ 1464/03 דזורייב אשר נ. מדינת ישראל

1.המבקש הורשע על-פי הודאתו בביצוע עבירות של תקיפת חסר ישע ותקיפה בנסיבות מחמירות. בית המשפט המחוזי השית על המבקש 7 שנות מאסר, מתוכן 5 שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. הבקשה שבפניי הינה לעיכוב ביצועו של העונש עד להכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה.

2.המבקש הינו בין 22 שנים. אשתו היא בת 21 שנים. לבני הזוג נולדה תינוקת בחודש דצמבר 2000. על-פי כתב האישום, שבעובדותיו הודה המבקש, נהג המבקש לסטור לתינוקת, לנער אותה ולהכותה מאז היותה בת שלושה חודשים. המבקש אף נהג להכות את אשתו ולנשוך אותה. בחודש דצמבר 2001 גרם המבקש לשבר בשוק ימין של התינוקת ואילו בחודש אפריל 2002 הוא גרם לשבר בידה. הכרעת הדין ניתנה ביום 5.6.2002. גזר הדין ניתן ביום 5.2.2003. בתקופת הביניים הוגשו לבית משפט קמא מספר תסקירים לגבי המבקש ומשפחתו. המבקש שהה כארבעה חודשים בהוסטל לגברים מכים. שרות המבחן התרשם כי חל שינוי משמעותי בתפיסתו של המבקש את חייו הזוגיים ובהתנהגותו כלפי בני משפחתו. הוצע לבית המשפט להעמיד את המבקש בפיקוח, וכי אם יוחלט להטיל מאסר יהא הדבר בעבודות שירות. כאמור, בית המשפט לא שעה להמלצה והטיל עונש מאסר של 5 שנים לריצוי בפועל. מיד לאחר מתן גזר הדין ולפי בקשת הסנגור, הורה בית המשפט לעכב את ביצוע גזר הדין עד ליום 16.2.2003. בהחלטה נאמר, כי עיכוב הביצוע ניתן אך על מנת לאפשר למבקש להתארגן בטרם ייאסר. יצוין, כי בני הזוג אינם חיים עוד יחדיו ומתנהלים ביניהם הליכים בבית המשפט למשפחה.

3.איני רואה לנכון להיעתר לבקשה ולעכב את ביצוע המאסר עד להכרעה בערעור.

המעשים בהם הורשע המבקש מזעזעים בחומרתם. אף אם קיים סיכוי כל שהוא לאיחוי הקרע בין בני הזוג, אין בכך כדי להצדיק עיכוב נוסף של המאסר. במקרה הנוכחי, ולאור החומרה הקיצונית של מעשיו של המבקש, יש ליתן משקל נכבד ביותר לאינטרס הציבורי ולאפקטיביות של המשפט הפלילי. בנסיבות אלה, אין מקום לעיכוב הביצוע. עם זאת, ומאחר והחלטה זו ניתנת ביום ו', 14.2.2003, מוארך עיכוב הביצוע שניתן על ידי בית המשפט המחוזי עד ליום 18.2.2003. ביום זה, ולא יאוחר מן השעה 11:00, על המבקש להתייצב לריצוי העונש במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב. הערבויות שניתנו יעמדו בתוקפן.