ע"פ 1471/98 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

ערעור כנגד גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (ת.פ. 3091/97), לפיו הורשע המערער בעבירות תקיפה (אישום ראשון) ובעבירות אינוס והיזק בזדון (אישום שני); ונדון בגינן לשש שנים מאסר, מתוכן ארבע שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. עבירות התקיפה והאינוס בוצעו על ידי המערער באשתו, לה הוא נשוי מזה 22 שנים; ואילו עבירת ההיזק בזדון בוצעה על ידו בניפוץ מכשיר הטלפון שעה שהאשה בקשה, לאחר האינוס, להשתמש בו.

במקורו היה מכוון הערעור גם כנגד ההרשעה. ברם, בדיון לפנינו הודיעו לנו בעלי הדין כי הגיעו לכלל הסכמה, לפיה: המערער חוזר בו מערעורו כנגד ההרשעה ומצמצם אותו לענין העונש בלבד; כאשר המדינה מסכימה להקלה מסויימת בעונש ולמערער הזכות לטעון להקלה משמעותית יותר.

2.

טענתו העקרית של ב"כ המערער הינה, כי בינתיים נתן מרשו לאשתו גט, ושוב אין מקום לחשוש שיפגע בה בעתיד. עניין הגט עמד לשיטתו של ב"כ המערער בבסיס הסכסוכים שהיו בין בני הזוג; ובמהלך הדיון בתיק זה נעשה מאמץ - שבו לקח חלק גם בית המשפט - להגיע לכלל הפרדה ביניהם. ב"כ המערער הדגיש, כי לאחר מתן הגט, איבדה האשה כל ענין בתלונתה והצהירה על כך בפניה בכתב לבית המשפט.

3.

העונש שנגזר על המערער, כשלעצמו, אינו חמור, לנוכח טיבה של ההתנהגות העומדת בבסיס ההרשעה; ובסופו של דבר, העונש צריך לתת ביטוי לאותה התנהגות. ענין הגט מהווה רק אחד השיקולים - ולאו דוקא החשוב מביניהם כפי שטוען ב"כ המערער - לקביעת העונש הראוי.

ב"כ המדינה הצהיר בפנינו כי הוא מסכים להקלת מה בעונשו של המערער, בהתחשב במתן הגט ובהפרדה בין בני הזוג; וכאשר בקשנו לברר את משמעות הדברים, הובהר לנו כי המדובר בהקלה של מספר חדשים.

4.

לנוכח עמדתו זו של ב"כ המדינה, החלטנו להפחית מעונש המאסר בפועל שעל המערער לרצות ששה חדשים, באופן שעונש המאסר הממשי יעמוד על שלש שנים וחצי - בניכוי תקופת מעצר מיום 23.8.97 עד ליום 10.10.97 - במקום ארבע השנים שעליהן הורה בית המשפט המחוזי. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.