ע"פ 1551/97 פרץ דוד נ. מדינת ישראל

המתלונן סיפק למערער סמים. משדרש ממנו לפרוע את חובו, תמורת הסמים שקיבל, פרצה בין השניים תגרה. המתלונן דקר את המערער בידו, וכתוצאה מכך נגרמה למערער פציעה קלה. המערער דקר את המתלונן מספר פעמים, בין היתר בחזהו, וכתוצאה מן הדקירה הזאת נגרמה למתלונן חבלה חמורה בריאה השמאלית. על יסוד הודאתו בעובדות הורשע המערער בגרימת חבלה בכוונה מחמירה בניגוד לסעיף 329(1) לחוק העונשין; ולבקשת התביעה, שהתבססה על הסדר טיען בין הצדדים, גזר בית המשפט על המערער חמש שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי, כשתקופת המאסר לריצוי ממשי כוללת בחובה את הפעלתן של שתי שנות מאסר על-תנאי מגזר-דין קודם.

בערעורו על גזר הדין מבקש הסניגור להקל במקצת בעונש המאסר שנגזר על המערער. לדידו, היה על בית המשפט קמא לייחס יותר משקל לעובדה שגם המתלונן עשה שימוש בסכין במהלך התגרה עם המערער.

איננו רואים מקום להתערב בגזר הדין. למערער הרשעות קודמות רבות. עבירתו הנוכחית היתה חמורה ביותר; והמאסר שנגזר עליו לריצוי בפועל כלל, כאמור, הפעלה של מאסר על-תנאי בן שנתיים. גם ההתחשבות בחלקו של המתלונן בליבוי התקרית האלימה אינה מעלה שהעונש שנגזר על המערער הינו חמור במידה שיהיה בה כדי להצדיק התערבות של ערכאת הערעור.

הערעור נדחה.