ע"פ 1565/00 חאלד דראושה נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט חטיב האשם) הרשיע את המבקש בעבירה של הריגה, של מעשה פזיזות ורשלנות, של נהיגה במהירות מעל המהירות המירבית המותרת, של אי עצירה לפני כניסה לצומת מקום שבו מוצב תמרור עצור, עקיפה בדרך לא פנויה בתוך חציית קו הפרדה רצוף, נהיגה בחוסר זהירות ובקלות ראש ואי ציות לאיתות שוטר.

בגין עבירות אלה גזר בית המשפט המחוזי על המבקש שש שנות מאסר מהן שלוש שנים לריצוי בפועל, פסילה מלהחזיק ברשיון נהיגה לצמיתות וקנס בסך 10,000 ש"ח.

המבקש ערער על הכרעת הדין ועל חומרת העונש ועתה הוא מבקש לעכב את ריצוי עונשו עד להחלטה בערעור.

2.ביום 9.1.1997, נהג המבקש במכונית מתוצרת מרצדס ורכבו התנגש במכונית שנסעה בכיוון הנגדי. כתוצאה מההתנגשות נהרג נהג המכונית האחרת. עדויות התביעה ייחסו למבקש ביצוע עבירות גם עובר למועד ההתנגשות הקטלנית. על-פי העדויות שבאו במשפט הוא נסע במהירות אסורה, לא ציית להוראות שוטר לעצור, נמלט מן המקום, חצה צומת מבלי לציית לתמרור עצירה, ביצע מספר עקיפות מסוכנות עד שהתנגש במכונית בה נהג המנוח.

הגרסה אותה העלה המבקש בבית המשפט קמא היתה יוצאת דופן. הוא טען כי רכבו הוא אשר התנגש במכוניתו של המנוח, אלא שרכב אחר מסוג דומה ובצבע דומה נהג אחריו וביצע קודם לכן את כל העבירות המיוחסות לו. הרכב האחר, שנסע במהירות רבה, יצא לעקיפה של שלוש מכוניות כולל מכוניתו של המבקש. המנוח, כך לפי גרסת המבקש, שראה את הרכב האחר נוסע מולו החליט לסטות שמאלה. בנסיבות אלה נאלץ המבקש לסטות גם הוא שמאלה כדי למנוע את ההתנגשות. או אז החליט המנוח להסיט את רכבו בחזרה ימינה ושני כלי הרכב התנגשו. בית המשפט המחוזי לא האמין לגרסתו זו של המבקש והאמין לעדים שתמכו בגרסת התביעה, אולם המבקש סבור כי ניתן היה לתמוך בגרסתו אילו היה נחקר נהג של משאית שנסע במקום. אותו נהג לא אותר לדבריו ולא הובא לעדות.

נציג המדינה ביקש שלא להיעתר לבקשה וציין כי להשקפתו אין למבקש סיכוי של ממש לזכות בערעור.

3.אכן, גרסת הרכב "הכפיל" לא נתקבלה על דעת בית המשפט קמא והיא מעוררת קושי של ממש, אך אין זה ראוי לצפות כאן ועתה את תוצאות הדיון בערעור. בהביאי בחשבון את העובדה שהמבקש מהלך חופשי מזה למעלה משלוש שנים - לפני משפטו, תוך כדי משפטו ואף אחרי שנגזר דינו - נראה לי כי במצב דברים זה איזון ראוי בין השיקולים המתחרים, מצדיק הקדמה של מועד שמיעת הערעור תוך עיכוב ביצוע עונש המאסר.

אני קובע לפיכך כי עונש ריצוי המאסר שהושת על המבקש יעוכב עד להחלטה בערעור. יתר ההוראות שנקבעו בגזר הדין ישארו בעינן. תנאי השחרור שנקבעו כתנאי לשחרורו יעמוד בתוקף.

המזכירות תעשה לקביעת מועד שמיעת הערעור בהקדם.