ע"פ 1566/02 ניסים מויאל נ. מדינת ישראל

המבקש, שהיה מכור לסמים, הורשע בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות וחטיפה, שאותן ביצע ביחד עם שני אחרים בנהג מונית. בגין עבירות אלו נדון המבקש לעונש של שנתיים וחצי מאסר בפועל. אחד משותפיו של המבקש נדון לעונש של חמש שנות מאסר, ושותף נוסף, שהורשע במסגרת הסדר-טיעון, נדון לעונש של ארבע שנות מאסר. נוכח המלצת שירות-המבחן להסתפק בהטלת מבחן על המבקש, קבע בית-המשפט המחוזי בגזר-הדין כך:

אינני "נבהל" מהטלת מבחן "טהור", אפילו כשמדובר בעבירה חמורה (וכך נהגתי בעבר). גם אני סבור, שהסיכוי לשקם עבריין מועד, או מכור לסמים, והפיכתו לאזרח מן השורה, עדיפה, במישור הציבורי. ואם ימעד - יהיה צפוי לעונש ממשי, גם אם יאחר להגיע.

כמעט ועשיתי כן גם בעניינו של הנאשם שלפני; אם כי קשה לי להאמין שיהיה מסוגל לשנות דפוסי חיים ולהתמיד בהליכי השיקום.

אולם לא אוכל לעשות כן, במקרה זה, משום שאיננו נאשם יחיד בתיק; איננו חסר הרשעות קודמות או עול-ימים, כדי שאוכל להסביר הבדל גדול כל כך בענישה, בין שותפיו לבינו.

המבקש ערער לבית-משפט זה על הרשעתו בעבירה של חטיפה, ולחלופין על חומרת העונש שנגזר עליו. המבקש הודיע כי אינו מערער על הרשעתו בעבירת השוד. כן הגיש המבקש - לאחר שהחל לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו - את הבקשה שבפניי לעיכוב ביצוע העונש, שבה טען, כי לערעורו סיכוי טוב להתקבל מכיוון שבית-המשפט המחוזי נמנע מלהסתפק בהטלת מבחן על המבקש - חלף עונש המאסר בפועל - אך ורק בגלל העונשים שהוטלו על שותפיו של המבקש.

כאמור, המבקש נדון לעונש מאסר לא קצר בגין עבירות חמורות, והוא כבר החל מרצה את העונש. בנסיבות אלו, ומבלי להביע דעה ביחס לסיכויי ערעורו, אין מקום לעיכוב ביצוע העונש.

עם זאת, מן הראוי להקדים את הדיון בערעורו של המבקש.

אשר-על-כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. המזכירות תקבע את הדיון בערעורו של המבקש למועד שאינו מאוחר מחודש אפריל 2002.