ע"פ 1594/96 סלאח אלדין בן חאלד עקול. נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירה של החזקת סם מסוכן - שמונה אריזות הרואין במשקל כולל של 18 גרם - שלא לצריכה עצמית בלבד; ונדון בשל כך ל- 5 שנות מאסר לריצוי בפועל.

טענתו של המערער היא כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו יתר על המידה ולא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות. הוא עצמו היה מכור לסמים והחזקת הסם נעשתה על ידו במסגרת מאמציו לספק את צרכיו; ולו אישה ושני ילדים שפרנסתם עליו.

זאת ועוד, כמות הסם שנתפסה ברשותו קטנה יחסית ואין להתייחס אליו כאל סוחר "אמיתי" לסם מסוכן.

אכן, העונש שנגזר על המערער אינו קל. ברם, בתחום זה על הנסיבות האישיות לסגת מפני הענין הציבורי שבהטלת עונשים מרתיעים. באת כוח של המערער הצביעה על קיומם של פסקי דין שבהם נגזרו על נאשמים, שנמצאו אשמים בהחזקת סמים בכמויות גדולות יותר, עונשים קלים יותר. ברם, כל מקרה ונסיבותיו. בנסיבות הענין, גם אם אפשר שהעונש שנגזר על המערער נוטה לחומרא, אין עילה המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור לקולא.

שמענו מפי באת כוח המערער על המאמצים שעושה המערער להיגמל מהתמכרותו לסמים. לא מצאנו בכך גורם להקלת עונשו, ואנו מקוים שהוא יבוא על שכרו בהצלחת המאמץ הנעשה על ידו.

הערעור נדחה.