ע"פ 1599/08 מרדכי אריאל לוינשטיין נ. מדינת ישראל

1.

המערערים עותרים לעיכוב ביצועו של עונש מאסר שהושת עליהם. על המשיב 1 הושתו 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וכן 12 חודשי מאסר על-תנאי. על המערער 2 נגזרו 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן 12 חודשי מאסר על-תנאי. גזר הדין ניתן בעקבות הכרעת דין בה הורשעו שני המערערים בעבירות הבאות: ניסיון לסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, קשירת קשר לביצוע פשע, שיבוש מהלכי משפט והדחה בעדות בנסיבות מחמירות. המערער 1 הורשע, כמו כן, בעבירה של שינוי זהות רכב.

2.

המערערים, שהינם אחים, קשרו קשר עם אדם שלישי, אברהם לבקוביץ, להצית כלי רכב בנתיבי איילון בתל-אביב בשעות הבוקר. הקשר נקשר על רקע התנגדותם של האחים ושל לבקוביץ לתוכנית ההתנתקות. על פי הכרעת הדין, יוזם הקשר היה המערער 1. השלושה ביצעו פעולות שונות והביאו שני כלי רכב ישנים לתל-אביב. בשני כלי הרכב הונחו חומרים דליקים, כשהרעיון היה להסיע את כלי הרכב לנתיבי איילון ולהצית את כלי הרכב על מנת שהתנועה תיעצר. בשלב מסוים נעצרו השלושה על ידי המשטרה.

3.

מתברר שהמערערים היו עצורים במהלך המשפט לתקופה כוללת של שמונה חודשים. הם נעצרו עד תום ההליכים ובשלב מסוים שוחררו, ואחרי הכרעת הדין נעצרו מחדש. אחר הכרעת הדין הובא עניינם פעמיים בפני בית משפט זה (בש"פ 10177/07 ובש"פ 686/08). חברותי, הנשיאה ד' ביניש והשופטת ע' ארבל, דחו עררים על החלטות לעצור את המערערים מחדש בעקבות הכרעת הדין. דעתי היא שאין מקום להורות על עיכוב ביצוע.

4.

עסקינן בעבירות חמורות שנשקף מהן סיכון ממשי ביותר לשלום הציבור. הנקודה המרכזית לטעמי ששוקלת נגד מתן עיכוב ביצוע, הינה אורך תקופות המאסר. אין מדובר בתקופות מאסר קצרות. אכן, המערערים היו עצורים תקופה מסוימת של כ-8 חודשים. ברם, אף אם מנכים תקופה זו מתקופת המאסר שנקבעה להם, 40 חודשי מאסר ו-30 חודשי מאסר בהתאמה, נותרת תקופה משמעותית לגבי כל אחד מהם. נטען בפניי שאין חשש להמלטות ואין חשש שהמערערים יחזרו לבצע עבירות. נראה לי שלשיקולים אלו יש משקל קטן בשלב זה שלאחר הכרעת הדין. בוודאי שטענות אלו אינן כה חזקות עד שיצדיקו עיכוב ביצוע. נוסף על כל אלה לא ניתן להתעלם מכך שעל לבקוביץ, שעשה הסדר טיעון, נגזרו 24 חודשי מאסר בפועל.

5.

אי לכך הבקשה נדחית.