ע"פ 1698/09 מוחמד סבייח נ. מדינת ישראל

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בן 26 חודשים לריצוי בפועל שנגזר על המבקש על-ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ד' צרפתי) ביום 3.2.2009.

1.

המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, הפקרה לאחר פגיעה, נהיגה בקלות ראש, ברשלנות או במהירות תוך סכנה לציבור ונהיגה ללא רישיון רכב. על פי העובדות בהן הורשע המבקש, ביום 21.5.2007, סמוך לשעה 16:30, נהג המבקש במהירות מופרזת בטרקטורון שרשיונו פקע עוד בשנת 2002. המתלונן סימן למערער להאט את מהירות נסיעתו, וזה עצר את הטרקטורון במרחק של חמישה מטרים מן המתלונן, אך מיד לאחר מכן הסיט את הטרקטורון לעבר המתלונן ופגע בו. עקב הפגיעה נשברו קרסול רגלו ואגודל ידו של המתלונן והוא נחבל באמתו ובגבו התחתון ואושפז למשך יומיים בבית החולים. המבקש נמלט מן המקום כשהוא נוהג בטרקטורון.

2.

ביום 3.2.2009 גזר בית המשפט המחוזי על המבקש 26 חודשי מאסר לריצוי בפועל (בניכוי תקופת מעצרו), 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים וקנס בסך של 9,000 ש"ח אשר ישולם בשלושה תשלומים חודשיים רצופים ושווים החל מיום 1.4.2009, או שישים ימי מאסר תמורתו. בנוסף, פסל בית המשפט את המבקש מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך תקופה של 4 שנים מיום שחרורו (שלוש שנים פסילה בפועל והיתרה מותנית לתקופה של שלוש שנים). בגזר דינו עמד בית המשפט על חומרתן של העבירות בהן הורשע המבקש ועל השימוש שעשה המבקש בטרקטורון כבכלי נשק פוגעני. עוד עמד בית המשפט על הצורך להחמיר בענישה בעבירות אלימות ככלל, ובעבירות חבלה בכוונה מחמירה בפרט והוא הוסיף וציין כי במקרה דנן יש ליתן משקל גם לעבירת ההפקרה לאחר פגיעה בה הורשע המבקש, המעידה על זלזול בחיי אדם. בית המשפט ציין כי אין לייחס משקל מכריע לקולא לסולחה שנערכה בין המבקש למתלונן וכי נותרו בו ספקות ביחס לעוצמת החרטה והמחילה שהובעו במסגרתה על-ידי המבקש. עוד ציין בית המשפט את עברו הפלילי של המבקש הכולל שלוש הרשעות קודמות, האחת בתקיפה סתם, והוא הוסיף וציין כי אף שחמש נפשות תלויות במבקש לפרנסתן, היה על המבקש להביא עניין זה בחשבון טרם שביצע את העבירות בהן הורשע. מנגד, ציין בית המשפט כי האירועים במקרה דנן אינם "במדרג הגבוה" של העבירות בהן הורשע המבקש וזאת נוכח העובדה שנסיבות ביצוע העבירות אינן כוללות התעללות או אכזריות, כי בזירת האירוע נכח אדם נוסף אשר דאג לפנות את המתלונן לבית החולים וכי ההפקרה במקרה דנן התרחשה לאחר האירוע לגביו נותן המבקש את הדין במסגרת הרשעתו. עוד ציין בית המשפט כי יש ליתן משקל לעובדה שלמתלונן לא נגרם נזק בלתי הפיך, כי במשך תשע השנים האחרונות לא ביצע המבקש עבירות וכי על פי התסקיר שהוגש מטעם שירות המבחן, המבקש מתמיד בעבודתו לאורך שנים ארוכות ודואג לפרנסת משפחתו.

לבקשת המבקש עיכב בית המשפט המחוזי במעמד מתן גזר הדין את עונש המאסר שנגזר על המבקש עד ליום 18.2.2009, ובמועד זה עוכב בשנית עונש המאסר, בהסכמת המשיבה, עד ליום 24.2.2009, בכפוף לערבויות שנקבעו.

3.

המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין ויחד עימו הגיש את הבקשה שבכאן לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו עד להכרעה בערעור. בערעורו טוען המבקש, בין היתר, כי בית משפט קמא התעלם מסתירות מהותיות שנתגלו בין שתי הודעותיו של המתלונן במשטרה אשר הוגשו במסגרת החריג הקבוע בסעיף 10(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, וכן כי בית המשפט התעלם מסתירות בין גרסת המתלונן לגרסתו של אחד מעדי הראייה לאירוע. עוד טוען המבקש בערעורו כי לא הוכח היסוד הנפשי הנדרש לצורך הרשעה בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, וכי נוכח העדרה של תוספת ראייתית, לכל היותר ניתן לקבוע כי עסקינן בתאונת דרכים מצערת, כעולה לגישתו גם מן העובדה שבית משפט קמא הרשיע אותו בעבירת ההפקרה לאחר פגיעה. עוד טוען המבקש בערעורו כי לא היה מקום להשית עליו עונש כה חמור בהתחשב בנסיבותיו האישיות, בקיומה של סולחה בינו ובין המתלונן וכן בהתחשב באמור בתסקיר שהוגש מטעם שירות המבחן. בבקשה שבפניי טוען המבקש כי טובים סיכויי ערעורו הן ביחס להכרעת הדין והן ביחס לגזר הדין, והוא מוסיף וטוען כי הוא עובד לפרנסת משפחתו וכי נוכח המצב במשק, מאסרו כעת עשוי להביא לפיטוריו ולאובדן מקור הפרנסה של משפחתו. עוד טוען המבקש כי במידה ויחל בריצוי עונשו לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ולתקן את הנזק שייגרם לו אם יתקבל הערעור על הכרעת הדין והוא מוסיף וטוען כי האינטרס הציבורי לא ייפגע באם יעוכב ביצוע גזר הדין, בהתחשב בכך שהעבירות בהן הורשע בוצעו בשנת 2007, בכך שהוא היה משוחרר לחלופת מעצר במהלך משפטו וכן בהתחשב בסולחה שנערכה בינו ובין המתלונן, שאף פנה לבית המשפט בעתירה שלא למצות עימו את הדין. עוד מוסיף המבקש כי במסגרת הליך השחרור בערובה הורה בית משפט קמא על ערבויות טובות ומספקות, ולפיכך הוא עותר, כאמור, כי נורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו, תוך הותרת אותן ערבויות על כנן.

4.

המשיבה מצידה מתנגדת לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש. לטענתה, העונש שהוטל אינו חמור כלל והיא מוסיפה וטוענת שהמבקש מנסה לתקוף בערעורו ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית אשר ראתה בהודעותיו של המתלונן "עדות מתפתחת" ולא מצאה בהן סתירות. עוד טוענת המשיבה כי גרסתו של המתלונן מקבלת חיזוק מעדותם של שלושה עדי ראייה נוספים, כי המתלונן, אף שהוכרז עד עוין משום שחזר בו בחקירתו מהודעותיו במשטרה, אישר בעדותו כי הדברים שמסר במשטרה הם אמת, וכי גם המבקש עצמו בסיכומיו בבית משפט קמא חיזק את הגרסה העובדתית שהוצגה על-ידי המתלונן.

5.

דין הבקשה להידחות. ערעורו של המבקש מופנה בעיקרו כלפי ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה קמא, ו כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאים כגון אלה להוציא במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם מוצאת ערכאת הערעור כי המסכת העובדתית שנקבעה על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת ואינה מתיישבת עם חומר הראיות (ראו: ע"פ 1599/08 לוינשטיין נ' מדינת ישראל , פיסקה 51 (טרם פורסם, 19.2.2009); ע"פ 3914/05 אלחרר נ' מדינת ישראל , פיסקה 13 (טרם פורסם, 10.11.2008)). לפיכך, ניתן להעריך בזהירות הראויה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. זאת ועוד, גם אם אניח לטובת המבקש כי טענותיו בערעור תתקבלנה, אין בכך גם לגישתו כדי להוביל לזיכויו המוחלט. בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר. עם זאת, נוכח תקופת המאסר הקצרה יחסית שנגזרה על המבקש, תדאג המזכירות לקבוע את הערעור לשמיעה בפני הרכב בתוך שישה חודשים, ככל שיומן בית המשפט מאפשר זאת.

הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום ה', 26.2.2009, עד השעה 10:00 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בנצרת.