ע"פ 6368/09 מתן זקן נ. מדינת ישראל

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בן שלוש שנים לריצוי בפועל שנגזר על המבקש על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים ב' אופיר-תום, מ' סוקולוב ו-ד' רוזן) ביום 22.6.2009.

1.

המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעבירה של סחיטה באיומים במסגרת ארגון פשיעה באישום אחד (להלן: פרשת גליקסמן ) מתוך 22 אישומים שהופנו בכתב האישום נגד 24 נאשמים שונים. בהכרעת-הדין קבע בית משפט קמא כי המבקש היה שותף בסחיטתם של אנשי העסקים יונה ויוסי גליקסמן (להלן: גליקסמן ), שהינם בעלים של חברה העוסקת בשיווק ביצים, וכן של עו"ד גיא אופיר (להלן: אופיר ). בית המשפט קבע כי על-פי התשתית העובדתית המבקש אינו בבחינת מי שסייע לארגון הפשיעה או מי שנסתייע בשירותיו אלא מי שנמנה עם שורות הארגון ופעל מטעמו. בית המשפט התמקד בהקשר זה בפגישה שקיים המבקש בקניון "קריון" בקריית ביאליק עם אופיר ועם אלירן בן שלוש (להלן: בן שלוש ) המועסק על-ידו (להלן: הפגישה ), בה דרש המבקש מאופיר לפנות לגליקסמן ולהורות להם לשלם 100,000 ש"ח לנאשם 1 בכתב האישום, יוסף (אסי) אבוטבול (להלן: אבוטבול ). בית משפט קמא דחה את טענות המבקש כי הפגישה הייתה פגישה עסקית וכי הוא פעל בה מטעם עצמו, אף שקיבל את עמדתו כי הייתה לו מערכת יחסים עסקית ואף חברית עם אופיר ועם בן שלוש. בהקשר זה קבע בית משפט קמא כי אופיר ובן שלוש הכירו את המבקש ואת קשריו ומעמדו בארגון וכי לפיכך הוא לא נדרש לציין כי הוא פועל כשליחם של אבוטבול ושל הנאשם 2 בכתב האישום, אלברט סיטבון (להלן: סיטבון ). בית משפט קמא הוסיף וקבע כי שיחות שקיים המבקש מלמדות לא רק על מעורבות עמוקה בסחיטת גליקסמן ואופיר אלא גם על מעמדו הבולט של המבקש בארגון ועל כך שסיטבון נעזר בו ואף ביקש את עצותיו ונשמע להן. על כן קבע בית המשפט כי המבקש היה שותף פעיל לסחיטת גליקסמן וחבר בעל מעמד בארגון.

עם זאת, קבע בית משפט קמא כי התביעה לא הוכיחה מעשים אחרים שיוחסו למבקש בכתב האישום, הכוללים השתתפות בפגישה במלון בתל-אביב בה דרש סיטבון מאופיר לשלם לארגון 300,000 דולר וכן השתתפות בפגישה בבית קפה בה דרשו סיטבון והנאשמים 23 ו-24 מיונה גליקסמן לשלם לארגון 900,000 ש"ח. עוד קבע בית משפט קמא כי התביעה לא הוכיחה שהמבקש אשם בהלבנת הון במסגרת ארגון פשיעה, כפי שנטען נגדו בכתב האישום.

2.

בגין עבירת הסחיטה בה הורשע גזר בית המשפט המחוזי על המבקש שלוש שנות מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, וקנס בסך 25,000 ש"ח או 10 חודשי מאסר תמורתו. בגזר-הדין שב בית המשפט וציין כי המבקש פעל מטעם ארגון פשיעה, כי אין מדובר ב"חייל פשוט", וכי התמונה העובדתית שנצטיירה בעניינו מלמדת כי מעמדו בארגון היה בכיר יותר. בעת גזירת העונש שקל בית המשפט את טענות המבקש לפיהן חלקו בסחיטת גליקסמן היה קטן יחסית לשאר הנאשמים; כי היה רק חולייה מקשרת בפרשה; וכי לא הרוויח מכספי הסחיטה. בית המשפט קמא אף התייחס לנסיבותיו האישיות של המבקש, ובהן היותו אב לבן שטרם מלאו לו שנתיים. בהתייחסו לכלל הנאשמים קבע בית משפט קמא עם זאת כי עבירות הסחיטה שנגלו בתיק הן חמורות וקשות, כי הנאשמים סחטו סכומי עתק מקורבנותיהם "שנשתתקו מולם אחוזי אימה", ועוד קבע כי המתלוננים דחו את האפשרות לבקש את עזרת המשטרה נוכח החשש לחייהם ולשלומם של בני ביתם. מבחינת מדרג הענישה הבחין בית המשפט בין הנאשמים שהורשעו לפי סעיף 2 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג-2003 (להלן: חוק מאבק בארגוני פשיעה

או

החוק ), נאשמים שהורשעו במחובר לנסיבה המחמירה שבסעיף 3 לאותו החוק (עמם נמנה המבקש), נאשמים שביקשו את עזרת הארגון והנאשמים שהורשעו בעבירות האחרות. לבסוף קבע בית משפט קמא כי המבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר שהוטל עליו ביום 30.7.2009, אך לבקשתו ובהסכמת המשיבה, עוכב ביצוע העונש ליום 1.9.2009.

3.

המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על ההרשעה ולחלופין על גזר-דינו ויחד עמו הגיש את הבקשה שבכאן לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו עד להכרעה בערעור. המבקש טען כי הרשעתו וממילא גם ערעורו מתייחסים לפרשת גליקסמן בלבד (מתוך תיק הכולל 24 נאשמים ו-22 אישומים), כי יש לצפות שהליכי הערעור יהיו מורכבים וממושכים נוכח מספרם הרב של הנאשמים ושל האישומים וכי אם תידחה בקשתו הוא עלול לרצות חלק נכבד מעונשו בטרם יסתיימו הליכי הערעור. המבקש הוסיף וטען כי גם אם בנסיבות רגילות מצוי עונש של שלוש שנות מאסר "על הגבול" לענין עיכוב הביצוע וכי במקרה דנן משנכרך עניינו לתיק רב משתתפים וברור שיידרשו חודשים ארוכים ללימוד החומר ולשמיעת הערעורים, יש לעכב את ביצועו. אשר לפרשת גליקסמן עצמה טען המבקש כי המעורבות המיוחסת לו הינה נקודתית בלבד ואינה נוגעת לשלבים העיקריים בה אלא רק לאירוע הסחיטה האחרון (הפגישה עם אופיר ובן שלוש בקניון "קריון"). המבקש הוסיף וטען כי הורשע בעבירות חמורות למרות ההסכמות כי אופיר ובן שלוש הם מכריו וחבריו; כי לא נקט בפגישה טון איום מפורש; כי מעולם לא אמר להם שהוא פועל בשליחותם של אבוטבול וסיטבון; כי הפגישה התנהלה באווירה נינוחה; כי בעקבותיה לא הועברו כספים כלשהם; וכי לאחר הפגישה לא הייתה שום מעורבות נוספת מצידו כלפי אופיר ובן שלוש או מי מהמתלוננים. המבקש הדגיש בטענותיו כי אין לו עבר פלילי, כי הוא נשוי ואב לילד, כי הוא המפרנס העיקרי של משפחתו ולטענתו מאסרו עלול להמית אסון עליו ועל משפחתו. לבסוף טען המבקש כי התייצב לכל הדיונים בעניינו, כי הפקיד ערבויות משמעותיות והביע הסכמה להפקיד ערבויות נוספות.

המבקש טען עוד כי טובים סיכויי ערעורו להתקבל באופן מלא ולמצער באופן חלקי, נוכח ארבע טענות חלופיות שיש בפיו: הראשונה , כי מעורבותו בפרשה הייתה כשל חבר שהשיא עצה ואזהרה, להבדיל מאדם בעל אינטרס שנקט בסחיטה פלילית; השנייה , כי גם אם ניתן לייחס לו אחריות פלילית, הרי שטיבה ודרגתה הוצאו מכל פרופורציה סבירה בפן העובדתי ובפן המשפטי; השלישית , כי הרשעתו בעבירה בנסיבות סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה היא שגיאה מהותית ושימוש בלתי סביר "בנשק יום הדין" של המשפט הפלילי כלפי אדם ללא עבר פלילי. ורביעית , כי העונש שנגזר עליו מופרז ובלתי מידתי וכי עברו הנקי ונסיבותיו האישיות לא קיבלו כל משקל בגזר-הדין.

4.

בדיון בפניי הודיעה המשיבה כי מאחר שאכן מדובר בפרשה נקודתית, אין היא מתנגדת לכך שערעורו של המבקש יישמע בתקופה הקרובה ובנפרד, ללא קשר לערעורים של מורשעים אחרים (ככל שיוגשו כאלה). עמדה זו שהביעה המשיבה הינה הוגנת וראויה בנסיבות העניין ולטעמי יש בה מענה הולם לאחד הנימוקים המרכזיים שהעלה המבקש בבקשה. לגופם של דברים טענה המשיבה כי מעורבותו המצומצמת יחסית של המבקש בפרשת הסחיטה אין בה כדי ללמד על מעורבותו המצומצמת בפעילות הארגון, בהדגישה כי בית משפט קמא הגדיר אותו כבעל מעמד בכיר בו. עוד טענה המשיבה כי אופיר לא הרגיש מאוים מהמבקש עצמו כיוון שהיה חברו ומכרו אך פחד מתוצאות הפגישה בשל קשריו של המבקש עם אבוטבול וסיטבון ובשל מעמדו בארגון. בהקשר זה הפנתה המשיבה לדברים שאמר המבקש לאופיר כי הוא יודע מה תהיינה ההשלכות אם לא ייענה לדרישותיהם הכספיות של אבוטבול וסיטבון וכן לשיחה טלפונית שקיים עם סיטבון ובה אמר: "אנחנו הרי יושבים עליהם כבר שבוע" וטענה כי במונח "אנחנו" התכוון המבקש אל אבוטבול, אל סיטבון ואל עצמו והדבר מעיד על מעורבותו ועל השתייכותו לארגון, כפי שקבע בצדק בית משפט קמא. המשיבה הדגישה כי בית משפט קמא מצא שסיטבון לא רק הקשיב לעצותיו של המבקש אלא אף פעל בהתאם להן וציינה כי יש בכך כדי ללמד לא רק על השתייכותו לארגון אלא גם על מעמדו בו. לחלופין טענה המשיבה כי אפילו תקבל ערכאת הערעור את ערעורו בכל הנוגע לפעילותו בארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, עדיין נמוכים סיכויי הערעור על ההרשעה בעבירת סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 וכי לפיכך מתמקד הערעור בשאלת העונש וערעור כזה אינו מצדיק עיכוב ביצוע.

דיון

5.

בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע עונש המוגשת במסגרת ערעור, שומה על בית משפט לבחון את חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; את אורך תקופת המאסר שנגזרה; את נימוקי הערעור וסיכויי הצלחתו; את עברו הפלילי של המבקש ונסיבותיו האישיות ואת והתנהגותו במהלך המשפט. עוד על בית המשפט ליתן משקל למהות הערעור האם הינו על גזר-הדין בלבד או גם על הכרעת-הדין (ראו ע"פ שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241 (2000)). במקרה דנן עברו הפלילי הנקי של המבקש, היותו המפרנס העיקרי של משפחתו והתייצבותו עד כה לכל הדיונים בעניינו בהחלט פועלים לזכותו. אולם, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, דומה כי השיקול הנוגע לסיכויי הערעור מטה את הכף לחובת הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר במקרה דנן. חלק נכבד מערעורו של המבקש מופנה כלפי התשתית העובדתית עליה ביסס בית משפט קמא את מסקנותיו לעניין המהות הפלילית של מעשהו ולעניין פעילותו בארגון פשיעה. כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאי עובדה להוציא מקרים חריגים בהם סבורה ערכאת הערעור כי המסכת העובדתית שנקבעה על-ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת או אינה מתיישבת עם חומר הראיות (ראו ע"פ 3914/05 אלחרר נ' מדינת ישראל , פסקה 13 (טרם פורסם, 10.11.2008)). במקרה דנן קבע בית משפט קמא כי:

התשתית העובדתית... מצביעה על שותפותו של [המבקש] בפרשת הסחיטה הרביעית וכלל מעמדו ומקומו ב"ארגון הפשיעה".

על-פי התשתית העובדתית, [המבקש] אינו בבחינת מי שסייע ל"ארגון הפשיעה" או מי שנסתייע בשירותי הארגון, אלא [המבקש] נמנה על שורות הארגון, ופעל מטעמו בפרשה זו כמוצג לעיל... ( שם , עמ' 329)

לאחר שבחן בצורה מקיפה ויסודית את הראיות בתיק (ואף קיבל את טענות המבקש כי ההשתתפות שיוחסה לו בפגישות במלון ובבית הקפה לא הוכחה על-ידי התביעה וכן לא הוכחה עבירת הלבנת ההון שיוחסה לו), דחה בית משפט קמא את טענותיו של המבקש בכל הנוגע לפגישה בקניון "קריון" וקבע כי האווירה הנינוחה ששררה באותה פגישה אין בה כדי להצביע על כך שהמבקש אינו פעיל בארגון הפשיעה וכדבריו:

[המבקש] לא השתמש במהלך הפגישה בשפה בוטה, נהפוך הוא. [המבקש] לא ציין בפני עו"ד גיא אופיר ואלירן בן-שלוש כי הוא בא כוח או נציג "ארגון הפשיעה" בפגישה. כמו-כן, לא נדרש לציין שהוא שליחם של [אבוטבול וסיטבון] ואחרים. [אופיר ובן שלוש] הכירו את [המבקש], קשריו ומעמדו ב"ארגון הפשיעה". לנוכחים בפגישה היה מוחוור עצם מעמדו של [המבקש] ב"ארגון הפשיעה" והעובדה שהוא בבחינת שליח מטעם [אבוטבול וסיטבון] בפגישה. מטבע העולם, בפגישה בין אנשים קרובים אין צורך לומר בפירוש דברים ברורים מאליהם, שהנם אקסיומטיים לכולם ( שם , עמ' 331).

עוד קבע בית משפט קמא כי המבקש עצמו אף הוא לא סבר שמדובר בפגישה עסקית והעיד כי אופיר ובן שלוש "העבירו אותי שלוש מקומות, לפני זה בדקו עם מי באתי". בית משפט קמא הוסיף וקבע כי המבקש הנחה את בן שלוש ללחוץ על אופיר לסחוט כסף מגליקסמן: "טוב, תפעיל לחץ. הודעות כתובות, תלחיץ..." ועל סמך שיחות טלפון בין המבקש לבין סיטבון הוסיף בית המשפט וקבע כי סיטבון "לא רק מצא להיעזר [במבקש], ובהמשך לעדכנו, אלא גם ביקש עצותיו ונשמע להן". בית המשפט ציין כי המבקש אמר לסיטבון כך: "בחיים לא ישלם את זה, גם אם הוא יצטרך לתלות את עצמו" ומשכך הסיק כי "אין מדובר ב'חייל פשוט'. אדרבא, מדובר באיש 'ארגון הפשיעה' שאוזניהם של העומדים בראשו, היו כרויות וקשובות לעצותיו". נוכח ממצאי עובדה אלה ונוכח המסקנות אליהן הגיע בית משפט קמא בהתבסס על ממצאים אלה, אינני סבורה כי המקרה דנן מצדיק עיכוב ביצוע של עונש המאסר.

זאת ועוד. טענותיו של המבקש לעניין פעילותו בארגון פשיעה גם אם

תתקבלנה אין בהן כדי להוביל לזיכויו המוחלט מעבירה של סחיטה באיומים (ראו והשוו ע"פ 1698/09 סבייח נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (טרם פורסם, 24.2.2009)) ומשכך, קיימת הסתברות ממשית כי גם אם יקוצר עונש המאסר הוא לא יבוטל כליל. בנסיבות אלה ובהתחשב בכך שאין מניעה מבחינת המשיבה להפריד את ערעורו של המבקש מן הערעורים הנוספים שיוגשו בגין הכרעת הדין הנדונה, אין מקום לעיכוב ביצוע עונש המאסר.

אשר על כן הבקשה נדחית.