ע"פ 160/98 מדינת ישראל נ. פלוני

הנשיא א' ברק :

המערער הועמד לדין בביצוע מין בבתו בין השנים 1994-1989, החל מהיותה בת 10 ועד הגיעה לגיל 15. האישומים מתייחסים למעשי אינוס רבים, מעשי סדום ומעשים מגונים. כן הועמד המערער לדין בגין תקיפה והכאה של בתו בשנים 1995-1996. המערער הורשע בדין והושתו עליו 15 שנות מאסר. בפנינו ערעורו של המערער על ההרשעה ועל חומרת העונש. המדינה מערערת על קולת העונש.

לא מצאנו מקום להתערב בהרשעת המערער. הרשעה זו מבוססת על האמון שניתן בעדות הבת, ובחיזוקים רבים שיש לעדות זו, לרבות תחילתה של הודיה (ת/2, ת/3) מאת המערער עצמו. הסנגורית עשתה כל מאמץ לשכנע אותנו כי אין זה בטוח להרשיע את המערער בעבירות בהן הורשע ולחילופין שיש לצמצם את תקופת המעשים המיניים שביצע המערער בבתו. לא מצאנו יסוד לקבל טענות אלו. ההרשעה נראית לנו מבוססת כראוי ואינה מצדיקה את התערבותנו.

אשר לעונש, הננו סבורים כי ערעורה של המדינה הוא כדין, וכי מן הראוי להחמיר עם המערער. בערעורה העמידה המדינה את בקשתה על כך שנטיל על המערער עשרים שנות מאסר ולא מעבר לכך. לכשעצמנו מוכנים היינו לשמוע טיעונים אשר לאפשרות להטיל על נאשם, המבצע מספר מעשי אונס, עונש העולה על המקסימום הקבוע למעשה אונס אחד, ובמיוחד כאשר המדובר במעשי אונס במשפחה. לאור עמדת המדינה אין לנו אלא להעמיד את עונש המאסר שיש להטיל על המערער על עשרים שנות מאסר בפועל, שאינו אלא העונש המקסימלי על מעשה אינוס אחד; ואילו בפרשה שלפנינו נתגלתה מסכת קשה ביותר של מעשי אינוס, מעשה סדום ומעשים מגונים שנעשו על-ידי אב בבתו במשך תקופה של חמש שנים. מודעים אנו לכך כי מבחינתו של המערער העונש הוא קשה, אך המעשים בהם הורשע המערער גם הם קשים ופוגעים הן בסדרי החברה והן בנפשה של בתו פגיעה כה קשה עד כי אין מנוס מליתן ביטוי לסלידתה של החברה בעונש זה שאנו מטילים על המערער, הנובע מהמגבלות הפליליות בהם אנו מצויים.

ערעור המדינה על ההרשעה מתקבל; ערעור המערער על שני חלקיו נדחה.