פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משט לערעורים אזרחיים
ע"פ
7693/97
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט ע' ר' זועבי
המערער:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.11.97 בת"פ
30/96 שניתן על ידי כבוד השופטים: ח' פיזם, י' גריל, ש' וסרקרוג
תאריך הישיבה:
כ"ה בשבט תש"ס
(1.2.2000)
בשם המערער:
עו"ד מאור גדעון
בשם המשיבה:
עו"ד נעמי גרנות
פסק-דין
השופטת ד' דורנר :
1.
המערער הורשע בעבירות של אינוס, מעשה-סדום ומעשים מגונים, אותן ביצע בבתו לעיתים תכופות, במהלך תקופה של כ-10 שנים, מאז היתה בת שבע. הוא עשה זאת תוך שימוש בכוח, הפעלת לחץ, איומים והתעללות נפשית בילדה. המערער נדון בבית-המשפט המחוזי ל-13 שנות מאסר, מתוכן 10 שנים לריצוי בפועל, והיתרה על-תנאי.
על פסק-דין זה ערערו שני צדדים – המערער כנגד הרשעתו, ולחלופין כנגד חומרת עונשו, והמדינה כנגד קולת העונש.
2.
הרשעתו של המערער הושתתה על עדות הבת, בה נתן בית-המשפט אמון מלא. עדות זו אינה עומדת לבדה, אלא נתמכת בראיות חיזוק שונות: הדברים שרשמה הבית ביומנה; דברי האם, אשר הוכרזה כעדה עויינת, והודעותיה במשטרה; תגובת המערער בעימות עם בתו, בגידרו לא הכחיש את המעשיים המיניים שבהם הואשם, ועוד.
לטענת הסניגור, דברי עדת-ההגנה, לפיהם שמעה מפי הבת שהסיבה לתלונתה נגד המערער היתה האיסור שהטיל עליה להיפגש עם האיש שאהבה, מעוררים, למיצער, ספק סביר במהימנות הבת. עוד טען, כי עדות עדת-ההגנה נדחתה ללא הנמקה.
טענה זו יש לדחות.
עדת-ההגנה פגשה את האם, אך לא סיפרה לה את סיפורה, וכך גם לא פנתה למשטרה, לאחר שלדבריה, שמעה מפי הבת מדוע התלוננה נגד המערער. הבת, שכאמור היתה מהימנת על בית-המשפט המחוזי, הכחישה בתוקף את דברי עדת-ההגנה. בנסיבות אלו, אין בעדות זאת כדי להפחית ממשקל עדותה של הבת. ההרשעה מבוססת, איפוא, היטב, ואנו דוחים את הערעור נגדה.
3.
העונש שהושת על המערער – 10 שנות מאסר בפועל ושלוש שנות מאסר על-תנאי – וזאת שעה שהעונש המירבי בין כל אחת מעבירות האינוס ומעשי הסדום שביצע הוא 20 שנות מאסר, חורג באופן קיצוני לקולא מן העונשים שראוי להטילם בשל פשעים אלה. הוא מחטיא את אותן מטרות, שבעבירות מין כלפי ילדים הן העיקר, היינו התגמול, ההוקעה וההרתעה. ואכן, בית-משפט זה החמיר לא מכבר, מטעם זה ממש, בעונש בן 15 שנות מאסר, שהוטל בגין עבירות מין חמורות שביצע אב בבתו במשך חמש שנים, ודן אותו ל-20 שנות מאסר (ע"פ 160/98, ע"פ 225/98 פלוני נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם))
אף במקרה שלפנינו, העונש ההולם את חומרתם של הפשעים המחרידים אותם ביצע המערער ברציפות במשך שנים בבתו, הוא 20 שנות מאסר. עם זאת, תוך התחשבות בכך שבית-משפט זה אינו נוהג, בהחמירו את העונש, להטיל את מלוא העונש הראוי, וכן בהתחשב בגילו המבוגר יחסית של המערער, אנו מקבלים את ערעור המדינה, וגוזרים על המערער 18 שנות מאסר.
המערער ירצה 15 שנות מאסר בפועל, ושלוש שנות מאסר על-תנאי, כאשר התנאי יהיה כאמור בגזר-דינו של בית-המשפט המחוזי.
ניתן
היום, כ"ה בשבט תש"ס (1.2.2000).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט