ע"פ 1616/18 דוד בלום נ. רשות המיסים

ערעור על החלטת בית משפט השלום ברחובות (סגנית הנשיאה א' פינק ) מיום 19.2.2018 שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 38416-12-16.

1.

עיקרי הפרשה פורטו במסגרת החלטתי בערעור שהגיש המערער על החלטת בית המשפט מיום 28.9.2017 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו (ע"פ 8231/17 בלום נ' מדינת ישראל (12.11.2017) ), ועל כן אדרש לדברים אך בתמצית. נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של שימוש במרמה, ערמה ותחבולה בכוונה להתחמק ממס . במסגרת דיון שהתקיים ביום 19.9.2017 שיחרר בית המשפט את הסנגוריה הציבורית מייצוגו של המערער בהיעדר שיתוף פעולה מצדו, והתיק נקבע לשמיעת הוכחות.

2.

מאז שהסניגוריה הציבורית שוחררה מייצוגו, הגיש המערער לבית המשפט בקשות רבות שבהן עתר, בין היתר, "למתן פסק דין", וטען כי בקשתו בעניין הגנה מן הצדק "נזרקה לפח". בהחלטה מיום 7.2.2018 קבע בית המשפט כי:

"גם בקשה זו – כמו רוב בקשותיו של הנאשם [המערער] – רצופה בטענות נעדרות כל בסיס עובדתי.

הובהר לנאשם פעמים אין ספור, כי לא ניתן ליתן פסק דין ללא ראיות בהיעדר הודאת נאשם בפני בית המשפט, והראיות טרם הוגשו בתיק.

ניתנו החלטות בכל בקשותיו המרובות של הנאשם, ואף נקבע כי בקשתו להגנה מן הצדק תידון לאחר שמיעת ראיות, וזאת משום שהיא כוללת טענות עובדתיות שיש לבררן. אף בקשה לא 'נזרקה לפח' ומדובר בטענת סרק.

בהיעדר הודאה בפני בית המשפט, גם אם הנאשם מוותר על הבאת ראיות, התביעה תביא ראיותיה ויישמעו העדויות כסדרן, ועל הנאשם מוטלת החובה להתייצב לדיונים בעניינו".

3.

לאחר מתן החלטה זו, הגיש המערער בקשה נוספת לפסילת המותב "בגין קביעת עמדה מוקדמת". בבקשה זו שב המערער על טענתו לפיה הבקשה להגנה מן הצדק שהגיש "נזרקה לפח" מבלי התייחסות, והוסיף כי בית המשפט גיבש דעה קדומה בעניינו. ביום 19.2.2018 דחה בית המשפט את הבקשה. נקבע כי לא עלה בידי המערער להראות קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. הוטעם כי התיק קבוע לשמיעת ראיות, שרק לאחריה תקבע עמדת המותב. בית המשפט ציין כי ראוי שהמערער ישכור לעצמו ייצוג משפטי או שימונה לו עורך דין מטעם הסנגוריה הציבורית; וכי ניתנו החלטות מנומקות בכל הבקשות שהוגשו מטעם המערער, חרף נוסחן הבוטה.

4.

מכאן הערעור דנן שבו שב המערער – שאינו מיוצג גם בהליך דנן – על טענותיו בפני בית משפט קמא וגורס כי "השופטת בתיק [...] רוצה לשלוח בכל מחיר את המערער לבית הסוהר".

5.

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. איני סבורה כי עלה בידי המערער להצביע על חשש, ולו קל שבקלים, למשוא פנים. טענותיו של המערער מופנות למעשה כנגד החלטות דיוניות שניתנו בעניינו וכלפי האופן שבו בית המשפט מנהל את ההליך. לא אחת נפסק בהקשר זה כי "קבלת החלטות דיוניות במסגרת ההליך אינה יוצרת כשלעצמה חשש למשוא פנים" (ע"פ 1251/17 אביטן נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב , פסקה 8 (8.2.2017); ע"פ 8999/14 בן שטרית נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (1.1.2015)) וכי הדרך להשיג על החלטות מסוג זה אינה באמצעות הגשת בקשה לפסילת המותב. כאמור בהחלטת בית משפט קמא, בתיק טרם התקיים – לא כל שכן הושלם – הליך ההוכחות, וחזקה על המותב כי יגבש את עמדתו רק בתום ההליך.

הערעור נדחה.