ע"פ 8999/14 אילן בן שטרית נ. מדינת ישראל

1.

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטים ב' אזולאי , נ' זלוצ'ובר ו י' רז-לוי ) מיום 25.12.2014 שלא לפסול עצמו מלדון בתפ"ח 26879-11-12.

2.

נגד המערערים הוגש כתב אישום בשורה ארוכה של עבירות. מיוחסות להם בכתב האישום, בין היתר, עבירות של חברות בארגון פשיעה וניהולו, ניסיון לרצח, סחיטה באיומים, עבירות מס, הלבנת הון ושיבוש הליכי משפט. בפתח הדברים ייאמר, כי כתב הערעור אינו מפרט את המסכת העובדתית שהביאה להגשתו, באופן שמקשה על הבנת מהלך הדברים. הנתונים העולים מכתב הערעור הם אלה: ביום 25.12.2014 התקיים דיון הוכחות בהליך בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. במהלך הדיון ביקשו המערערים כי בית המשפט יפסול עצמו מלשבת בדין, בטענה שהתנהלותו מעידה על משוא פנים. עוד השיגו המערערים על החלטות שנתן בית המשפט ביחס למערער 2. בהחלטות אלה התריע בית המשפט כי ישקול לנקוט נגד המערער 2 אמצעים לפי סעיף 72 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט ), שעניינו איסור הפרעה, אם יוסיף לשבש את מהלכם התקין של הדיונים. נראה, כי במהלך הדיון הפסיק בית המשפט את עדותו של המערער 2.

3.

בית המשפט דחה את בקשת הפסלות בו ביום, וקבע כי אין שחר לטענות בדבר משוא פנים. מהחלטתו עולה, כי הייתה זו הפעם השלישית בה ביקשו המערערים כי בית המשפט יפסול עצמו. בפעם הראשונה הופנתה בקשת הפסלות נגד השופט אזולאי , ואילו בשתי הבקשות הנוספות התבקשה פסילת ההרכב כולו. עוד ציין בית המשפט כי התנהלותו של המערער 2 הפריעה לניהולו התקין של ההליך, ועל כן ניתנו ההחלטות בעניינו, הנזכרות בפיסקה הקודמת. בית המשפט הוסיף, כי ישקול בהמשך את בקשת המערערים לאפשר למערער 2 להמשיך להעיד, אך לעת הזו, טרם בשלו התנאים לכך. כן נדחתה בקשת המערערים להפסיק את המשפט.

4.

במאמר מוסגר יוער, כי ביום 17.12.2014 התקבלה בבית משפט זה הודעה על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 16.12.2014 (השופטים ב' אזולאי , נ' זלוצ'ובר ו י' רז-לוי ) להטיל על המערער 2 קנס בסכום של 10,000 ש"ח, לפי סעיף 72 לחוק בתי המשפט (בש"פ 8683/14 מדינת ישראל נ' מלול ). זאת, נוכח התנהלות בעייתית מתמשכת של המערער 2 שפגעה במהלך התקין של הדיונים, ולאחר שלא שעה לאזהרות בית המשפט. בהתאם לסמכותי לפי סעיף 72(ב) לחוק בתי המשפט, החלטתי ביום 24.12.2014 לקיים דיון בעניין הקנס בנוכחות המאשימה והמערער 2. הדיון נקבע ליום 4.1.2015. יש לציין, כי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.12.2014 לא צורפה לערעור דנא.

5.

על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת הפסלות מיום 25.12.2014 הוגש הערעור שלפניי. המערערים מעלים בקיצור נמרץ שורה של טענות נגד התנהלות בית המשפט בעניינם. בין השאר, הם טוענים כי "בית משפט קמא מהלך אימים על המערערים ובאי כוחם, תוך נקיטה בלשון מאיימת". עוד טוענים המערערים כי בית המשפט גיבש עמדה ביחס לאישום המרכזי בתיק, וכי גילה עמדתו במרומז. לשיטתם, בית המשפט מגלה העדפה ברורה לטובת המשיבה. המערערים מלינים אף על מה שהם תופשים כחוסר עקביות בהחלטות ביניים שמקבל בית המשפט, ועל מעורבות יתר שלו בהליך. הם טוענים כי עקב פרישתו הצפויה של השופט אזולאי הציב בית המשפט תאריך יעד לסיום ההליך, באופן שפגע ביכולתם להיערך כראוי. לבסוף, מלינים המערערים על החלטות בית המשפט בעניינו של המערער 2.

6.

לאחר שעיינתי בכתב הערעור ובנספחיו הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, משאין הוא מגלה כל עילה לפסילת בית המשפט. ככלל, נדרשות נסיבות יוצאות דופן כדי שבית משפט זה ייעתר לבקשה לפסול הרכב של שלושה שופטים. כפי שכתב המלומד י'

מרזל בספרו, "התבטאויות, אינטרסים, היכרויות קודמות, וכיוצ"ב עילות פסלות, מאפיינים לרוב שופט אחד אך קשה לראות כיצד הם מתקיימים בו זמנית כלפי כל אחד מחברי ההרכב בנפרד, עד כדי פסילת ההרכב כולו" (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 385 (2006) (להלן – מרזל )). במקרה דנא, לא הצביעו המערערים על נסיבות המצדיקות צעד חריג מסוג זה.

7.

כך, הטענות שבכתב הערעור נטענו באופן לקוני ביותר וללא כל ביסוס. למשל, טענות לגבי התבטאויות בעייתיות של בית המשפט והעדפת המשיבה נטענו בלא הפנייה למראה מקום מתאים בפרוטוקול הדיונים. טענותיהם של המערערים לגבי חוסר עקביות של בית המשפט בניהול ההליך הועלו באופן כללי בלבד, מבלי להסביר במה בא הדבר לידי ביטוי. המערערים מציינים בהודעת הערעור כי נימוקיהם מובאים בתמצית, ומבקשים כי תינתן להם ההזדמנות לפרט ולהוכיח את טענותיהם בדיון בערעור הפסלות בבית משפט זה. אין להיעתר לבקשה זו. כבר נקבע בעבר, כי בערעור על החלטה בבקשת פסלות, אף כאשר ההליך העיקרי הוא הליך פלילי, אין חובה לקיים דיון בעל-פה, וכי ניתן להכריע בערעור על בסיס טיעונים בכתב בלבד. זאת, לאור מאפייניו המיוחדים של ערעור הפסלות, שהכרעה יעילה ומהירה בו חשובה כדי למנוע עיכובים מיותרים בהליך בערכאה הדיונית (ראו ע"פ 200/10 חן נ '

מדינת ישראל , פיסקאות 2, 3 (7.3.2010); ע"פ 3377/14 ארבל נ' מדינת ישראל (19.5.2014); ע"פ 3506/14 פלוני נ' מדינת ישראל , פיסקה 7 (27.5.2014)). עוד נקבע, כי דיון בעל-פה איננו חלופה להגשת כתב ערעור הכולל פירוט שלם של המסכת העובדתית ושל טענותיו המשפטיות של בעל הדין, וכי אין לראות בדיון הזדמנות למקצה שיפורים (ע"פ 7449/14 אסילקו לעבודות בניה וחקלאות בע"מ נ' מדינת ישראל (14.11.2014)). לטעמי, די בכך שהמערערים לא הניחו בהודעת הערעור תשתית עובדתית ראויה לדיון בו כדי לדחותו (לעניין נטל ההוכחה בדיני פסלות, ראו מרזל , בעמוד 95). מעבר לנדרש אציין, כי טענותיהם של המערערים מופנות, רובן ככולן, נגד החלטות דיוניות שקיבל בית המשפט. כלל ידוע הוא כי החלטות כאמור אינן מקימות, כשלעצמן, עילת פסלות (ראו, למשל, ע"פ 6174/14 פרידמן נ' מדינת ישראל , פיסקה 9 (3.10.2014); ע"פ 7449/14 אסילקו לעבודות בניה וחקלאות בע"מ נ' מדינת ישראל , פיסקה 8 (9.11.2014); מרזל , בעמודים 175-174).

8.

סיכומו של דבר, לא מצאתי כי מתקיים בנסיבות העניין חשש ממשי למשוא פנים, כנדרש לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט. יובהר, כי אין ללמוד דבר מהכרעתי בערעור הפסלות לגבי ההליך התלוי ועומד בבש"פ 8683/14.

9.

הערעור נדחה איפוא, מבלי שהמשיבה נדרשה להשיב. משהערעור נדחה אין צורך להתייחס לבקשת המערערים להפסקת המשפט בערכאה הדיונית.