ע"פ 1649/03 עאמר אבו דקה נ. מדינת ישראל

השופט י' טירקל :

1.המערער – יליד 1982, שהיה כבן 20 בעת מעשי העבירה שבגינם הורשע – הורשע על פי הודייתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום: חבלה חמורה בנסיבות חמורות, חבלה במזיד ברכב, והחזקת סכין שלא כדין. לפי המתואר בכתב האישום, בתמצית, במהלך תיגרה בין המערער וחברו, שנסעו ברכב, לבין נוסעיו של רכב אחר, תקף חברו של המתלונן – שהואשם בנפרד - את נוסעי הרכב השני באלה והמערער דקר אחד מהם בסכין בבטנו. בית המשפט המחוזי גזר על המערער מאסר לתקופה של שמונה חודשים לריצוי בפועל, בניכוי עשרים וחמישה ימי מעצר, וכן מאסר מותנה לתקופה של שמונה עשר חודשים. המערער ערער על הרשעתו בעבירה של החזקת סכין של כדין, אולם עם פתיחת הדיון חזר בו מערעור זה. כמו כן ערער על חומרת עונשו.

2.הטענה העיקרית שבפי בא כוח המערער היא כי על חברו של המערער נגזר מאסר לתקופה של שישה חודשים, בניכוי ימי המעצר, לריצוי בעבודות שירות, למרות הרשעותיו הקודמות, ולפיכך יש להקל בעונשו של המערער ולהשוות בין העונשים שנגזרו על השניים מכוח עקרון אחידות הענישה. עוד טען כי הסכין שבה דקר המערער את המתלונן לא היתה סכין ממש אלא עט שבקצהו מעין סכין פלסטיק לפתיחת מעטפות. לפיכך אין לדון את המערער בכל חומרת הדין כדינם של מחזיקי סכינים העושים בהם שימוש של אלימות. עוד עמד על נסיבותיו האישיות של המערער, על הרקע האישי החיובי שלו ועל כך שאין לו הרשעות קודמות וכי זהו מאסרו הראשון. כמו כן הפנה להמלצתו של שירות המבחן להקל בעונשו של המערער.

3 אין אנו רואים עם בא כוח המערער עין בעין.

כפי שמראה העיון בגזר דינו של חברו של המערער נגזר עליו העונש בגדר הסדר טיעון, אחרי שלא היתה מחלוקת שחלקו של החבר במעשי העבירה קטן בהרבה מחלקו של המערער. אין, אפוא, מקום לישום עקרון אחידות הענישה כאן. אכן, הרקע האישי של המערער הוא חיובי, ואף הסכין שבה השתמש לא היתה סכין של ממש, אולם גם כך ראוי שהענישה על מעשים כאלה תהיה במידת החומרה. וכבר עמדו בתי המשפט על החומרה היתרה שבמעשי אלימות הנעשים תוך שימוש בסכין ועל סכנתם ליחיד הנפגע ולציבור העלול להפגע. מעשים כאלה יש לעקור ולשרש ביד חזקה. יידע כל עבריין בכוח כי בהניפו את סכינו נועל הוא מאחוריו, במו ידיו שלו את בריחי הכלא וכי בהעדר נסיבות יוצאות מן הכלל, המצדיקות התחשבות מיוחדת במצבו לא תתגלגל עליו מידת הרחמים. (עיינו בין היתר, דברַי בבש"פ 1319/97 מדינת ישראל נגד מוגרבי איאד ואח' (לא פורסם); בש"פ 7326/96 נסים בן רפיק ח'טיב ואח' נגד מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5451/97 ליהאם אג'א נגד מדינת ישראל, תקדין-עליון, 97 (3), 556; בש"פ 7273/00 מדינת ישראל נגד מוחמד אבו דהאש , תקדין עליון 2000(3), 1807).

לא מצאנו כאן נסיבות יוצאות מן הכלל כאלה, המצדיקות התחשבות מיוחדת.

4.הערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין נדחה.

המערער יתייצב לריצוי העונש במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי

בנצרת ביום 15.10.03 עד שעה 10.00.