בש"פ 1319/97 מדינת ישראל נ. מוגרבי איאד

1.

על המשיבים הוגשו כתב אישום בשל עבירה של שוד בנסיבות מחמירות. לפי הנטען בכתבי האישום, בתמצית, תפסו את המתלונן, שהלך לפני כן עם אדם נוסף, היכו אותו ודרשו ממנו לתת להם את כספו ואת הטבעות והשעון שענד, תוך שהמשיב מס' 1 מאיים עליו בסכין יפנית והמשיב מס' 2 דוקר אותו. בסופו של דבר נטלו ממנו 600 ש"ח, שתי טבעות ושעון.

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את בקשתה של המדינה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים ושיחרר אותם בערובה ובתנאי שישהו בבתיהם ולא ייצאו מהם. מכאן עררה של המדינה.

2.

טעמיו העיקריים של בית המשפט המחוזי בהחלטתו היו כי למשיבים אין עבר פלילי, העבירה לא היתה מתוכננת מראש וכן נעשתה "סולחה" עם המתלונן, המשיבים מס' 1 ו- 2 עובדים והמשיב מס' 3 הוא קטין בן 17 הלומד בבית ספר.

באי כוח המשיבים הוסיפו וטענו שתנאי השחרור והערובות שהוטלו על המשיבים מסלקים כל סכנה לציבור. לטענתם נחלצו המשיבים לעזרתו של קטין, שהמתלונן התאנה אליו וניסה לקיים אתו יחסי מין, ותוך כדי כך נגררו למעשה שעשו. גם ה"סולחה", שנערכה ימים ספורים אחרי שנעצרו, והשבת הרכוש למתלונן, מלמדים על כך שאין יסוד לחשש לשלום הציבור, לרבות החשש לשיבוש הליכי המשפט.

3.

אין בכל אלה כדי לעמוד למשיבים.

אפילו יוכיחו המשיבים במשפטם כי "נסחפו" למעשים שעשו בשל כעסם על המתלונן אין בכך כדי ליטול מן המעשים המיוחסים להם את חומרתם היתרה. המשיבים היכו ופצעו את המתלונן ואף השתמשו בסכין יפנית שהיתה בכיסו של אחד מהם עוד לפני כן. במקום אחר אמרתי כי החומרה היתרה שבמעשי אלימות שכאלה, שהעבריין מבצע אותם במו ידיו, תוך שימוש בסכין, מחייבת את בתי המשפט להקשות את ליבם ולדחות נימוקים הנשקלים לזכותו של הנאשם בעבירות אחרות. בהעדר נסיבות יוצאות דופן, המצדיקות התחשבות מיוחדת במצבם של הנאשמים, דינם של עוברי עבירה כאלה להעצר עד תום ההליכים (בש"פ 7326/96 נסים ח'טיב ואח' נגד מדינת ישראל , לא פורסם).

לא מצאתי נסיבות כאלה כאן; לא בהסבר שנתנו המשיבים ב"סולחה" שנערכה, ואף לא בעברם הנקי ובגילם הצעיר.

4.

לפיכך אני מבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ומצוה לעצור את המשיבים עד תום הדיון.

אני מניח שאם יגישו באי כוח המשיבים לנשיא בית המשפט המחוזי בירושלים בקשה להחיש את בירור משפטם ייעשה, בודאי, נסיון להענות לבקשתם, למרות עומס העבודה הכבד המוטל על בתי המשפט.