ע"פ 5451/97 ליהאם אג'א נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום בשל שני מעשי עבירה של שוד מזויין. לפי האמור בכתב האישום קיים העורר יחסי מין במכוניתו עם שתי יצאניות, בהבדל זמנים של כחצי שעה, ולאחר מכן איים על כל אחת מהן בסכין ונטל מהן את כספן; מן הראשונה נטל כ250- ש"ח ומן השנייה נטל כ500- ש"ח. העורר הודה במעשים וטען שעשה אותם בשעה שהיה שיכור, אחרי שחזר ממסיבת חתונה.

בית המשפט המחוזי ציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים. כן המליץ כי לאור הודייתו בעובדות ראוי שההליכים יזורזו ככל האפשר.

2.בא כוח העורר טען שיש לראות את שני מעשי העבירה כמעשה אחד, וככישלון חד פעמי, שאינו מצדיק מעצר. גם גילו הצעיר של העורר - 22 שנים - עברו הנקי, שירות ללא דופי בצה"ל, וכן דברי השבח של מפקדיו, מוריו ומכריו שכתבו מכתבים בזכותו, שאותם הגיש לעיוני, מצדיקים שחרור בערובה ובתנאים מגבילים.

בא כוח המשיבה הסכים כי העורר הוא "אדם נורמטיבי ממשפחה נורמטיבית" אולם סבר כי התנהגותו במקרים הנדונים "משקפת פוטנציאל של סיכון". לפיכך יש לצוות על מעצרו עד תום ההליכים. עוד הסכים כי יוגש תסקיר של שירות המבחן על העורר וכי בהתחשב בכך שהמשפט יסתיים, כנראה, בישיבה אחת תיקבע מראש תקופת מעצר קצרה של כחודשיים.

3.מעשיו של העורר הם בגדר "עבירה שנעשתה באלימות חמורה או באכזריות או תוך שימוש בנשק קר או חם", כלשון סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] התשנ"ו1996- (להלן - "חוק המעצרים"), ולפיכך עומדת נגדו החזקה שהוא מסוכן. האם עלה בידו לסתור את החזקה והאם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור?

בהחלטות קודמות ציינתי כי החומרה היתירה שבמעשי אלימות כאלה, שהעבריין מבצע אותם במו ידיו, תוך שימוש בסכין, מחייבת את בתי המשפט להקשות את ליבם ולדחות נימוקים הנשקלים לזכותו של הנאשם בעבירות אחרות. בהעדר נסיבות יוצאות דופן, המצדיקות התחשבות מיוחדת במצבם של הנאשמים, דינם של עוברי עבירה כאלה להעצר עד תום ההליכים (בש"פ 7326/96 נסים ח'טיב ואח' נ' מדינת ישראל - לא פורסם; בש"פ 1319/97 מדינת ישראל נ' מוגרבי איאד ואח' - לא פורסם). החלטות אלה ניתנו לפני תחילת תוקפו של חוק המעצרים - 12.5.97 - שביסודו גישה שונה מבעבר. גם נסיבותיהם של המעשים הנדונים, למרות חומרתם, קלות מאלה שנדונו שם.

לאור מכלול זה של שיקולים - אלה שבנסיבותיו של המעשה ואלה שבנסיבותיו של העושה - נראה לי, ולא בלי היסוסים, כי ניתן לנקוט כאן בדרך של חלופה למעצר.

4.לפיכך אני מבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי ומורה כי העורר ישוחרר ממעצרו בתנאים הבאים:-

א.העורר ישהה בבית הוריו בכפר ג'דדיה ולא ייצא ממנו אלא לצורך התייצבות למשפטו;

ב.העורר יחתום על התחייבות על סך 30,000.- ש"ח, וכן ימציא ערבויות, שכל אחת מהן על סכום זה, של שני ערבים שיניחו את דעתו של בית המשפט המחוזי, להבטחת התייצבותו למשפט ולקיום תנאי השחרור;

ג.תיאסר יציאתו של העורר מן הארץ. אם בידו דרכון יפקיד אותו במשטרה.